יום ב', ב’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  אודות  |  באמצע הדרך  |  מדפי המחקר  |  אתרים  |  גלריה  |  רשימת תפוצה  |  גליונות  |  פורום  |  יצירת קשר  
נשזרו והצטלבו חייהם של עם ישראל והעם הַקֵּינִי לדרך משותפת שהחלה בפרשת יתרו

י היו הקֵּינִים? פרשת יתרו מתחילה בתיאורו של יתרו: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה" (שמות פרק י"ח, א). מן המילים משתמע שיתרו היה כהן מִדְיָן, אך הוא לא היה מִדְיָיני, כידוע, אלא בן העם הקֵּינִי. המדרש מסביר מדוע נקראו בני העם הזה בשם 'קֵּינִים' – "משום שפרשו ממעשיו של קַיִן". מתברר כי לאחר שקַיִן רצח את הבל אחיו, היו בין יושבי הארץ שראו במעשיו פגיעה במוסר האנושי ובקדושת צלם האדם, שכן על פי הכתוב בפרשת בראשית, האדם נברא בצלמו ובדמותו של הקב"ה. על כן קמה מעין תנועה דתית שחרטה על דגלה פרישה ממעשהו הלא מוסרי של קַיִן, והפגינה מוסר אנושי וחמלה יתרים. יש להניח כי התנועה נחשבה לאיכותית במיוחד, עד שאנשיה שימשו ככוהני דת עבור עמים ושבטים אחרים, כמו יתרו שהיה כֹהֵן מִדְיָן. נראה כי הקֵּינִים לא היו היחידים לפני דור המבול, שבד בבד עם הקלקול והשחתת המוסר בעולם, נקטו במובהק במעשים והתנהגות הפוכים ובהתקרבות לאלוקים. דבר זה נלמד מהתורה, כמו למשל בבראשית פרק ד', כ"ו: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ. אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'." דוגמא נוספת יש למצוא בחנוך, עליו נאמר בבראשית פרק ה', כ"ד: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים." גם אחרי המבול אנו מוצאים רמז לניסיון אפשרי להקים סוג של דת: "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם." מהו 'שֵׁם?' - אולי דת או תנועה חברתית. היכן התגוררו הקֵּינִים? במעמד בין הבתרים הבטיח הקב"ה לאברהם שיירש את הארץ מפני העמים היושבים בה. ברשימת העמים מופיעים הַקֵּינִי, הַקְּנִזִּי, הַקַּדְמֹנִי, הַחִתִּי, הַפְּרִזִּי, הָרְפָאִים, הָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי, הַגִּרְגָּשִׁי והַיְבוּסִי (בראשית פרק ט"ו, יט). אך הנה, כאשר הצטווה משה לרשת את עמי הארץ, מופיעה רשימה חסרה, ובה הַחִתִּי, הַגִּרְגָּשִׁי, הָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי, הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, הַיְבוּסִי. לאן נעלמו הקֵּינִים? היעדרם בולט אף ברשימת העמים שכבש יהושע (יהושע פרק כ"ד, יב) וגם אחרי שיבת ציון, במעמד שערך נחמיה עם הלווים, דווקא שם בעת שמזכיר יהושוע את הברית עם אברהם, נפקד מקומם של הקֵּינִים מרשימת עממי הארץ, ומוזכרים שוב רק שבעת העמים האחרים. מן הכתובים עולה כי בימי האבות, בעת קיום ברית בין הבתרים, היו הַקֵּינִים חלק מעמי הארץ אותם צריך היה להוריש, אלא שנראה כי בזכות קרבתו של יתרו למשה חל מהפך במעמדם והם לא נכבשו ולא גורשו. מהמשך סיפורי המקרא משתמע שהַקֵּינִים חיו בארץ ישראל בצד עם ישראל. הדבר ניכר, למשל, לאחר סיום ביקורו של יתרו אצל משה. במקרא כתוב: "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ". מהי ארצו - האם חזר למִדְיָן, או שמא פנה לארץ כנען המוזכרת בברית בין הבתרים כארץ הקֵּינִים? (רש"י על אתר, כותב כי יתרו הלך לביתו לגייר את בני משפחתו ) בהמשך הכתובים מסופר כי משה הזמין את יתרו ואמר לו: "נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה', אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם. לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל." (במדבר פרק י', כט) בפסוק הבא מובאת תשובתו של יתרו: "לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ." אך משה לא ויתר: "אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ," הוא מפציר בו, "כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם, וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ." המקרא לא מספר אם יתרו השתכנע ונשאר או שמא חזר לארצו, אך בהמשך הכתובים נפגוש אותו שוב בארץ ישראל, ככתוב בספר שופטים פרק א', טז: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד. וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם." מכאן עולה אפוא כי בְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה הגיעו לארץ כנען ארץ ישראל, שם ישבו ב-'עִיר הַתְּמָרִים' וכשכבשו בני יהודה את נחלתם, עלו עמם בְנֵי קֵינִי וישבו עמם במִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד. מה היו קשריהם של הקינים עם עם ישראל? הדברים זוכים להרחבה מעניינת במדרש, המספר: "'עלו מעיר התמרים' - שהניחו דושנה של יריחו ובאו לפני יעבץ לערד ללמוד תורה, שנאמר 'ויקרא יעבץ' וגו'. (ילקוט שמעוני שופטים א, רמז לח). וכך מצאנו כתוב בספר דברי הימים א' (פרק ב, נה): 'וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ, תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים - הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב." יעבץ היה כינויו של עתניאל בן קנז משבט יהודה, עליו מעיד המדרש שהיה תלמיד חכם כה גדול עד ש"שלושת אלפים הלכות נשכחו להם לישראל בימי אבלו של משה, ובא עתניאל בן קנז והחזירם בפלפולו" (בבלי מסכת תמורה דף טז' א) המדרש אף ממשיך ומספר כי "כשהיו מחלקין את הארץ, הניחו דושנה של יריחו ת"ק אמה על ת"ק אמה. אמרו: 'כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו', ונתנוהו לבני יונדב בן רכב". אם כן, הקינים זכו למקום של כבוד בחלקות הפוריות של יריחו, ולא זאת בלבד, אלא שהַקִּינִים, ובעיקר בניו של יונדב בן רכב, קיבלו שכר על דבקותם בתורה, בכך שהיו "יושבים בסנהדרין ומורים דברי תורה." בנוסף מספר המדרש " י"א בנותיהם נשאו לכוהנים, והיו מבני בניהם מקריבין על גבי המזבח". האם הקינים ישבו ביריחו? בימי עתניאל בן קנז הייתה יריחו חרבה בחורבן יהושע, ועזובה בשל החרם שלא לבנותה. רק בימי מלכות ישראל, בנה "חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה: בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ, וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ." לא סביר, אפוא, כי הַקִּינִים התגוררו ביריחו. אם כן – מהי 'עיר התמרים' בה ישבו? בעבר הצעתי לזהות את עין גדי עם עיר התמרים ממנה עלו הַקִּינִים, שכן מעין גדי עולה דרך עתיקה ושימושית מאד בתקופת המלוכה לדרום הר חברון. על תוואי דרך זו נבנו מצודות שמירה, ושמם של הקינים נשמר בה בשם הוואדי הסמוך, הוא 'ואדי קיני', וכן בהר המתנשא מעל הדרך, הוא 'ג'בל קיני'. דרך זו הובילה אל העיר דביר, בה ישב עתניאל בן קנז, ובה עלה גם הפליט מסדום לחברון להודיע לאברהם אבינו על נפילת לוט בשבי. הקֵּינִים, על פי הצעתי זו, ישבו בעין גדי לרוחב המצוק הגבוה, ולא פלא שנצפו על ידי בלעם כשהביט בהם מעברו השני של הירדן ברֹאשׁ הַפְּעוֹר "הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן". בלעם ראה למול עיניו את כל מצוק ההעתקים של ים המלח עד אזור עין גדי, "וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ". הַקִּינִים עלו כאמור עם בני יהודה למִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד, וישבו שם יחד עם עם ישראל. ישיבה משותפת זו נמשכה לאורך שנים, זאת אנו למדים מתיאור פשיטותיו של דוד, כמובא בספר שמואל א'. שם, בפרק כ"ז ח, ישנו חוסר התאמה בין מעשיו של דוד ובין דיווחיו לאכיש מלך גת: "וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּזְרִי וְהָעֲמָלֵקִי, כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם בּוֹאֲךָ שׁוּרָה, וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם." אך הנה, כאשר נדרש דוד לדווח למלך על אילו עמים פשט, הוא משקר לו: "וַיֹּאמֶר דָּוִד: עַל נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל נֶגֶב הַיְּרַחְמְאֵלִי, וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי". דוד העדיף לספר לאכיש שהנפגעים ממנו היו ישראל, ולא עמים אחרים. האם הקינים התבוללו בעמלקים? מובן שדוד לא יכול היה להפליג בשקר גדול מדי, והיה עליו לציין שבטים החיים בסמיכות לעמים שבהם באמת פגע, באזור בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם. המקרא מציין בין היתר ששם גר העמלקי, ונראה שהַקֵּינִי אכן התגורר סמוך לו. דבר זה עולה מתיאור אמירותיו של בלעם, אשר ראשית "וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ," ומיד אחר כך: "וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ." בימי שאול חל כבר ערבוב של ממש בין עמלק ובין הקינים, כמתואר בספר שמואל א', פרק ט"ו ה: "וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב בַּנָּחַל. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי: לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי, פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ, וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם. וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק, וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם." מה הביא את הקֵּינִים להתבולל בעמלקים שונאי ישראל? אולי היה זה רפיון ישראל בתקופת השופטים, אך ייתכן שראשית פירוד הקֵּינִים מישראל התחיל עוד קודם לכן. בספר שופטים פרק ד', יא נאמר: "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה, וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵילוֹן בְּצַעֲנַנִּים אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ." ממילים אלה עולה כי הַקֵּינִים החלו להתנתק מישראל, ומקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה, שמשפחה זו כנראה התגיירה ונשארו בנֶגֶב הַקֵּינִי. אך ְחֶבֶר הַקֵּינִי, לעומת זאת, עלה צפונה ונפרד מישראל, כפי שנאמר בהמשך הפסוקים: "כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי." למרות הפירוד, נראה כי גורל הקֵּינִים נקשר בגורל ישראל, ובעת צרה, כאשר עלה סיסרא על ישראל, נחלצה יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי להגנתנו, תוך סיכון נפשה, והביאה לנו תשועה גדולה. הנה כי כן נשזרו והצטלבו חייהם של עם ישראל והעם הַקֵּינִי לדרך משותפת שהחלה בפרשת יתרו. ונחזור למסופר בספר דברי הימים (פרק ב, נה): 'וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ, תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים - הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב." במקרא דוגמאות רבות לחילופי אותיות בשמות, וכמו כאן יתכן כי משפחתה של יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, הפכה ל- בֵית רֵכָב, שהנה בימי הבית, נמנים הם על משפחות הסופרים הנכבדים של ישראל.