יום ד', ד’ באלול תשע”ח
    דף הבית  |  אודות  |  באמצע הדרך  |  מדפי המחקר  |  אתרים  |  גלריה  |  רשימת תפוצה  |  גליונות  |  פורום  |  יצירת קשר  
תקצירי הרצאות

הכנס ה-21 מחקרי יהודה ושומרון.pdf סיוון תשע"א – יוני 2011 תקצירי הרצאות מושב א' - מחקרים בתקופת המקרא יו"ר: פרופ' שמואל ורגון המאחד והמייחד את סיפורי שכם המקראיים \ יסכה זימרן - המחלקה לתנ"ך, אוניברסיטת בר אילן בהרצאה זו אבקש לעקוב אחר המשמעות הסמלית, שהמקרא מקנה לשם המקום 'שכם', על יסוד בחינת הקו המקשר בין אירועי העימות הבין-דוריים השונים שהתרחשו בשכם: אונס דינה בבראשית לד; מאבק האחים בין יוסף לאחיו בבראשית לז; כריתת הברית בין העם לבין ה' ביהושע כד; מאבק אבימלך ויותם בשופטים ט; פילוג הממלכה בימי רחבעם וירבעם במלכים א יב. מעבר לדמיון מבני ולקסיקלי, אשר סיפורי שכם המקראיים מקיימים ביניהם, ניכר כי כולם ערוכים במבנה עומק, המציג ניגוד עקרוני בין ציר 'רוחב' לציר 'צמצום', המתבססים על מערך צמדי ניגודים מהותיים. הצירים בעלילה מגולמים בתפיסות העולם ודרכי הפעולה של הדמויות המעומתות בעלילה. שיתוף זה בין הסיפורים יוצג ויידון בהרצאה, תוך הצגת ייחודו של כל אחד מן הסיפורים, וזאת לשם הבהרת העקרונות המהותיים, העומדים ביסוד מבנה העומק והסיפורים המגלמים אותו, ונחשפים לעיני הקורא ועמדו לעתים גם לנגד עיני הדמויות. הסיפורים על תליית נוכרים בעי ובמקדה כבסיס לערך 'כבוד האדם' במקרא \ אמנון שפירא - המחלקה למורשת ישראל, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון שתי הערים, העי ומקדה, נחשפו למחקר הארכאולוגי. העי, עיר כנענית בנחלת אפרים, מזוהה כיום, בעקבות חפירות של רובינסון, אולברייט ואחרים, עם א-תל, ליד הכפר דיר-דבואן (3 ק"מ ממזרח לבית אל). גם מקדה היא עיר כנענית מערי יהודה שבשפלה, ובאיתורה הטופוגרפי דנו רבות החוקרים (כמו גרסטנג וקלאי). יש המזהים אותה עם תל א-צאפי (15 ק"מ מצפון ללכיש), ויש המצביעים על מיקומה בתל ברנאט (8 ק"מ מצפון ללכיש). המשותף לשתי ערים אלה, אותן כבש יהושע, שמלכיהן נתלו ונקברו: בעי נתפס מלך העיר, נתלה על העץ, ולעת ערב נקבר (מתחת לגל אבנים, יהושע ח:כט). במקדה נתפסו חמשת המלכים שאתם נלחם יהושע, נתלו על עצים, ולעת ערב הושלכו אל המערה שנסתמה באבנים (שם י:כז). חוקרים רבים, כמו זקוביץ ואחיטוב, רואים בכך הרחבת דין התורה על קבורת הנידון למוות: "... ותלית אותו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא:כב-כג). נוהג זה של יחס 'כבוד האדם' לנוכרים מצטרף להוראות נוספות, המצוות לנהוג כבוד בנוכרים: כך היחס ל"אישה יפת תואר", שבויית מלחמה נוכריה, שאסור ל"ענותה" (דברים כא:י-יד), שחוקרים רבים, כמו מייקל וולצר, מצאו בזה יחס של 'כבוד האדם'. לסיכום, המחקר הארכאולוגי של העי ושל מקדה חשוב מאוד. אבל ערים אלה חשובות במיוחד להיסטוריה היהודית מפני שהן מלמדות על היחס הערכי של חיילים ישראליים לשבויי אויב אף לאחר מותם. הגבול הצפוני של נחלת אפרים - הסבר גאוגרפי חדש לשאלת הערים המבדלות לאור ממצאי הסקרים \ אהרן טבגר - המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן בתיאור נחלות השבטים בספר יהושע מתואר גבול פשוט וברור בין נחלות אפרים ומנשה, היורד מתפוח לאורך נחל קנה. למרות זאת, התיאור המפורט על קיומן של ערים מבדלות השייכות לאפרים בתוך שטח מנשה העלה קושי בפני חוקרים רבים להבין מאיזה עבר של נחל קנה נמצאות ערים אלו, ולמי היה שייך השטח בו הן נמצאו. החוקרים בעבר נאלצו לסרס את הפסוקים או לשער על שינויי גבול במהלך תקופת הברזל אך הסבריהם אינם מניחים את הדעת. ברצוננו להציע פירוש חדש לפסוקים המסתמך על מפת תפוצת האתרים של סקר הר אפרים, ללא כל צורך לסרס את הפסוקים או להפרידם לתקופות שונות. על פי הצעתנו, הפסוקים מתחלקים לשני חלקים המתארים את המציאות הגאוגרפית של תוואי הגבול בצורה מדויקת. החלק הראשון של תוואי הגבול הוא הקטע של ואדי יאסוף מתפוח ועד למפגש עם נחל קנה אשר מצפון אליו מתארים הפסוקים את הערים המבדלות. בשטח זה נמצאו בסקר אתרים שניתן לזהותן עם ערים אלו. החלק השני הוא הקטע לאורך נחל קנה עד הים. תפרוסת היישובים הדלילה בתקופת הברזל בסמוך לקו גבול זה מאפשרת להסביר את התיאור הסכֵמתי שניתן לו בפסוקים. לאור הצעה זאת ובמבט על המפה הגאולוגית, נראה כי מציאות הערים המבדלות של אפרים בתוך נחלת מנשה משקפת את ההבדל בין המציאות הגאוגרפית לבין המציאות הגאולוגית של האזור. מקור המונח חמסין: אל הרוח 'כמוש' \ משה מנדל - השירות המטאורולוגי, בית דגן מאות מאמרים תיארו את רוח החמסין המביאה חום יובש וענני אבק מהמדבר. התלמוד מפרט את שכיחות הרוח בחמישים הימים שבין פסח לעצרת, אך המילונאים העבריים התעלמו עד לאחרונה מפירושה לחמישים בשפת ערב. אשבל טען שאין אף מסורת ערבית, מלבד זו של הקופטים הנוצרים בקהיר. סקירתנו מראה שהחמסין היה מוכר לפלחים בשומרון במאה ה-19. העיון ההשוואתי במקורותינו מוכיח קשר בין חמש-כמש, חמישים-חמושים לבין יבש-כבש-כווץ, כמשין-חמסין, שמקורם, 'אל הרוח','כמוש'. נשווא בין שתי הגרסאות ונדון ביחס ביניהן. "חמש" (חמישית מהיבול), " וחמש את ארץ מצרים" (בראשית, מא:לד) "חמוש", חמושים" ("וחמושים עלו בני ישראל ממצרים" שמות, יג יח) בגין ברוח החמסיני של כמוש, הן בעת ביציאת ממצרים והן בעת כניסתם לארץ הסיק את רשב”ם, רד”ק, רמב”ן וגם את שד”ל. יוסף ‘כמש’ או חמש‘ את מצרים בשנות השובע את ייתרת יבוליהם כדי להכיל אותם בשנות הרעב. ואולם, בצאתם ממצרים במזג אוויר חמסיני (קדים) היו בני ישראל "חמושים" או כמשין, או כמסין, או חלוצים או חלשים מחום ויובש. הרצון להראות אותם כגיבורים, גרם פרשנות בהתאם והפכו ל"חמושים" ו"חלוצים", הפך הפשט התאים גם לבעלי ספר הרקמה וספר השרשים אשר פרש: "פירושו אצלי בלשון ערב, ויכמס והוא דומה לעניין הפסוק, כלומר יקבץ ויצניע תבואתה (ספר השרשים, הוצאת ברלין, ע' 59) בהרצאתנו נידון גם הנחות פירוש יתר המילים הנגזרות, כגון: כמוץ חמוש, חמוץ, חלוץ, חמוש, חמש ושורשים אחרים. עַל "הַנְּתִינִים וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה" בְּצוֹבָה \ יהודה זיו - ירושלים אפשר, שהשם "צובה" נזכר לראשונה ברשימת ערי יהודה, בפסוק שנשתמר בנוסח השבעים (Sobis? - יהושע טו:59א). "יגאל בן-נתן מִצֹּבָה" היה מגיבורי דויד (שמואל ב כג:לו) ומעניין לבדוק, מי היו יושבי מקום זה? בימי שיבת-ציון מציינת רשימת "הָעֹלִים מִשְּׁבִי הגולה... וישובו לירושלים וליהודה, איש לעירו", בין היתר, את "בני פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים" ברשימת "הנתינים ובני עבדי שלמה" (עזרא ב:א:58-57, וכן נחמיה ז:ו,60-59). אפשר, שיש לראות בהם בני שני יישובים נפרדים - "בני פוכרת" וכן "הַצֹּבָיִּים" - צאצאי האוכלוסיה הכנענית, אשר שועבדו בשעתם לעבודות שֵׁרוּת בבית-המקדש (מלכים א ט:כ-כא). לאחר כיבוש ירושלים מידי הצלבנים (1187) ונפילת בֶּלְמוֹנְט, מצודתם בראש הר צובה, בידיו - הושיב כאן גם צַלָּאח אַ-דִּין חבורת "נתינים" של בית אַיּוּבִּי, שהביא מסביבות מצודת כַּרַכּ אשר במואב, אשר הוכרזה כאחוזת המשפחה לאחר כיבושה בקרב קשה וממושך. צאצאי "נתינים אלה, שישבו בצוּבָּא עד 1948, מתגוררים היום בכפר הסמוך עֵין-רַפָא. חברי קיבוץ פלמ"ח-צובה "עלו על הקרקע" ביום א' של חול-המועד סוכות תש"ט (19 באוקטובר 1948). כדרך חברי הפלמ"ח מזה שבעים שנה - מאז הוקם בל"ג בעומר תש"א (1941) הכריזו גם כאן: "ראשונים תמיד אנחנו!", אלא שבפועל קדמו להם בהרי ירושלים המושבים שורש ואף רמת-רזיאל. אך אין ספק, כי זה יישוב הפלמ"ח הראשון ב"פרוזדור ירושלים"! תקצירי הרצאות מושב ב' - מרחב 'ירוק': שמירת הטבע ביהודה ושומרון יו"ר: מר אסף גוטפלד - קמ"ט שמירת הטבע והגנים, איו"ש האם אימא יודעת תמיד מה טוב לצאצאיה? עיקרי תוצאות מחקר חיפושיות עלים בעצי אשל בשמורת טבע עיינות צוקים \ יריב מליחי - שמירת הטבע והגנים, מחוז מרכז החל מתחילת המאה העשרים הוכנסו ע"י האדם לצפון אמריקה כעשרה מיני אשלים (Tamarix sp.) לשימוש כצמחי נוי או כשוברי רוח. מקור הסוג אשל הינו בעולם הישן ואחד המינים התפשט והפך למין פולש בדרום מערב ארצות הברית. במסגרת מחקר משותף של משרד החקלאות האמריקאי ואוניברסיטת תל-אביב, על השפעת מיני חרקים על האשל, נערכו תצפיות וניסויים בחיפושית העלים, סתרונית האשל (Cryptocephalus sinaita moricei), כמדביר ביולוגי פוטנציאלי של אשלים בדרום מערב ארצות הברית. אוכלוסיית סתרונית האשל בעיינות צוקים היא אוכלוסייה מבוססת, הפעילה לאורך כל חודשי השנה. התנודות באוכלוסייה הבאות לידי ביטוי בשני שיאים שנתיים משמעותיים באביב ובסתיו, משקפות את הביולוגיה של החיפושית ואת השינויים הסביבתיים, כגון טמפרטורה ולחות במהלך עונות השנה. כל מחזור חייה של החיפושית נע סביב עץ האשל ובזמן ההטלה, עוטפת הנקבה את ביציה במעטפת כהה ומדביקה את מחצית הביצים בערך אל ענפי עץ האשל. מחציתן השנייה של הביצים נזרקות במכוון אל הקרקע שמתחת לעץ. בניגוד למינים אחרים בסוג, זחלי סתרונית האשל ניזונים רק מעלים וענפים טריים עובדה המחייבת את הזחלים הבוקעים על הקרקע, להגיע אל גזע העץ ולטפס עליו על מנת להיזון. הזחל הבוקע מהביצה מגדיל את המעטפת הקשיחה שיצרה האם סביב הביצה, ולמעשה מוציא רק את ראשו ורגליו החוצה בעוד גופו הרך מוגן. לאחר כחודשיים, נושרים רוב הזחלים לקרקע, אוטמים את המעטפת ומתגלמים בתוכה עד להגחת הבוגר כעבור 3 שבועות. חלק מהעצים בשמורת עיינות צוקים מועדפים על ידי האם להטלת ביציה בעוד האחרים כמעט ולא נתקפים. בתוך כל עץ, מעדיפות נקבות סתרונית האשל להטיל את ביציהן על ענפים צעירים המלבלבים השנה לעומת ענפי שנה שעברה אשר חדלו מללבלב. העדפה זו מצביעה על יכולתה של סתרונית האשל להעריך את איכותו של הענף כמזון ראוי, או שאינו ראוי, להתפתחות צאצאיה ולבחור ביניהם. פיזור הביצים, חלק על הקרקע וחלק על העץ במהלך ההטלה, מצביע על אסטרטגיית הטלה מעורבת כמנגנון להעלאת סיכויי השרידות של הפרטים הצעירים. תקצירי הרצאות מושב ג' - גוש קטיף: מטראומה לאומית לזירה מחקרית יו"ר: ח"כ אורי אריאל מ'משימה לאומית' לוועדת חקירה ממלכתית: לשאלת אפיון גישת הרשויות הביורוקרטיות בישראל ליישום תכנית ההתנתקות מגוש קטיף \ אליאב טאוב - המכללה האקדמית אשקלון הספרות מתייחסת למאפיינים שונים של מדיניות המנהל הציבורי בכלל והגמיש בפרט. בשנים האחרונות מורגשת בעיקר השפעתה הגוברת של גישת 'ניהול הציבורי החדש' המכוונת להגברת האוריינטציה העסקית של המנהל הציבורי ולשיפור רגישותו, גמישותו, ויכולתו להגיב לשינויים בדרישות האזרחים. במסגרת הרצאתנו, נבקש לבחון ולאפיין היבטים שונים בהתמודדות הביורוקרטיה בישראל עם השלכות תוכנית 'ההתנתקות' על סוגיות דת, קהילה, תעסוקה והתיישבות זמנית וקבועה. סוגיות אלו, ינותחו ויושוו בהקשר למדיניות הביורוקרטיה שננקטה כלפיהן: לפני ההתנתקות, לאחר ביצוע ההתנתקות והמעבר למגורים זמניים (קראווילות) ולבסוף לאור המלצות ועדת החקירה. על רקע זה ובהתבסס על דו"חות, פרוטוקולים, תכתובות, נאומים, פסיקות משפטיות, חוקים, דיונים בכנסת והחלטות שרים נבחן האם הביורוקרטיה בישראל פעלה מלכתחילה לצמצום הנוקשות בתהליך ההתנתקות והאם נעשו ניסיונות להגמיש את המדיניות לאחר מעשה וכפועל יוצא מכך לגבש פתרונות שעלו או לא עלו בקנה אחד עם צרכי האזרחים. בחירת תוכנית 'ההתנתקות' למקרה הבוחן נעשתה מתוך הנחה (המתבססת על מבקר המדינה וועדת החקירה הממלכתית) כי בין האזרחים קרי תושבי גוש קטיף ובין הביורוקרטיה הישראלית קיים פער מעשי עמוק ומהותי הגורר מחלוקת ציבורית. באמצעות פער זה, נלמד על דרכי המִנהל המודרניות בישראל ועל מרכזיותן בעולמם של יחידים וקהילות. במחקר, קיימת עד היום התייחסות למס' זוויות של ההתנתקות: אידיאולוגית, פסיכולוגית, כלכלית, משפטית, תקשורתית, צבאית ופוליטית אך טרם נעשתה עבודה מעמיקה בכל הנוגע למגמות במדיניות ובדפוסי ניהול הביורוקראטיים בישראל המתייחסים לשירות לאזרח, אחריות כלפיו, היענות ותגובתיות לצרכיו. ההתנתקות מחבל עזה ומצפון השומרון: הוויכוח על סרבנות \ שלומית אשרי-שחף - האוניברסיטה העברית בירושלים הרצאה זו היא חלק מעבודת דוקטורט שבודקת את הארגומנטציה האמפירית בעד ונגד "סרבנות", שעלתה בשלושה ויכוחים על "סרבנות" בישראל: "יש גבול" במלחמת לבנון הראשונה (1982-1985), "אומץ לסרב" (ביחד עם "יש גבול") באינתיפאדה השנייה וארגונים כגון, "מטה חומת מגן", "הלב היהודי", "המטה העולמי להצלת העם היהודי", "מנהיגות יהודית", "חוננו" ועוד במאבק ב"תוכנית ההתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון" בקיץ 2005. מטרת המחקר היא להציע תיאוריה חדשה על סרבנות, שתהיה מבוססת על ארגומנטציה מגוונת שעלתה בויכוחים בישראל ותצביע על מוגבלויותיהן של תיאוריות קיימות על סרבנות, שמבוססות רק על ערכים ליברליים. המאבק ב"התנתקות" נבע מהתנגדות לנסיגה ישראלית חד-צדדית, שהייתה כרוכה בפינוי יישובים על יושביהם והביאה לסיומה של "נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ישראלים" בחבל עזה ובצפון השומרון. לעומת מאבקים קודמים, הראשוניוּת של מאבק זה הוא בכך שהיה נגד נסיגה שכללה פינוי יישובים על יושביהם (עקירה, גירוש), שנעשתה באופן חד-צדדי וללא הסכם. גם היקף המאבק ועוצמתו היו יוצאי דופן. המאבק ב"התנתקות" בא לידי ביטוי בדרכי מחאה שונות, כולל "סרבנות". הוויכוח שהתעורר בישראל היה רב עוצמה ובתוך ציבור המתנגדים לתוכנית "ההתנתקות" התקיים ויכוח נוקב במיוחד. "סרבנות" היא המלה המקובלת בשיח הלא-אקדמי למונח "מרי אזרחי" (Civil Disobedience). מרי אזרחי הוא אחד הסוגים של אי-ציות לחוק, אשר נוצר מתוך דילמה מוסרית שהאזרח נתון בה. מהותה של הדילמה היא בצורך להכריע בין שתי מחויבויות ערכיות של האזרח, שלעתים נמצאות בקונפליקט זו עם זו: המחויבות לציית לחוק מצד אחד והמחויבות למצפון, למוסר, לערכים מסוימים או לאמונה דתית, מצד שני. מרי אזרחי הוא מעשה מעורר מחלוקת במשטרים דמוקרטיים בשל המתח שנוצר בין ההכרה במחויבות של הפרט למצפונו, ערכיו או אמונתו הדתית, לבין המחויבות לציית לחוק, המושתתת על ההנחה כי היא מוצדקת מעצם היות המשטר דמוקרטי. לכן כאשר מתרחש מרי אזרחי, מתעורר בד-בבד ויכוח ציבורי. לביצוע תוכנית "ההתנתקות" מחבל עזה וצפון השומרון במהלך חד-צדדי התלווה שיח ציבורי סוער על מרי אזרחי. הטיעונים בעד ונגד סרבנות, שעלו במסגרת המאבק ב"התנתקות" הם הנושא של הרצאה זו. זיכרון, הנצחה ופינוי יישובים: המוזאונים ומרכז המבקרים המנציחים את גוש קטיף ואת חבל ימית \ עודד שי - אוניברסיטת בן גוריון למן התקופות הקדומות ועד ימינו, המוזיאון, למרות היותו מקום המציג חפצים, עומד ונשאר בבסיסו הרעיון, שמבדילו ממצבור של חפצים שנאסף באקראי. כיום מקובלת הגדרה למושג מוזיאון. לפיה, הוא מוסד קבוע שלא למטרות רווח, הפועל בשירות החברה ותורם להתפתחותה. המוזיאון הפתוח לציבור רוכש, משמר, חוקר, יוצר קשר עם הציבור ומציג למטרת לימוד, חינוך ועינוג, עובדות מוחשיות על הקשר בין האדם לסביבתו. הגדרה נוספת, שמציבה את המוזיאון בין המוסדות שמעצבים תרבות מסוימת, לפיה המוזיאון: 'מקום שבו אנשים אוספים ומציגים קטעים של עברם, עולמם, חלומותיהם ותפיסת חייהם. המוזיאון מייצג את מחויבות האנשים לגלות ולזכור מי הם, מאין באו, ומהו טבע עולמם. המוזיאון מעניק משמעות לחייהם והזדמנות להבהיר את עולם ערכיהם והתכוונותם לעתיד'. בהרצאה זו נבחן כיצד קבוצות שעברו משבר חברתי הפועלות בחברה הישראלית מתמודדות ומבטאות את עצמן בשני מוזיאונים ובמרכז לתיעוד ולתודעה, שהוקמו בעקבות פינוי היישובים בחבל ימית בשנת 1982 ובגוש קטיף בשנת 2005. למסגרת זו ניתן למנות את הקמת מרכז קטיף - המרכז לתיעוד ולתודעת גוש קטיף שעל-ידי ועד מתיישבי גוש קטיף בניצן, מוזיאון גוש קטיף בירושלים ומוזיאון "הגדת חבל ימית" במושב דקל. כמו-כן, נתאר את המוזיאונים, מרכז המבקרים והאוספים שהוקמו לאחר פינוי היישובים על פי החלטת ממשלות ישראל, ואת מידת השפעתם על החברה המקומית. יבחן הקשר בין הקמת המוזיאונים והמרכז לתיעוד ולתודעת גוש קטיף, בתקופה הנדונה ליוזמה אישית, לאומיות, הבניית זיכרון, אמנות, תרבות וחינוך. עמדת משפחות שכולות ביחס להעתקת קברים מגוש קטיף \ דבורה רוזן ואבי ששון - המכללה האקדמית אשקלון תכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל אשר נכפתה על מתיישבי גוש קטיף בשנת תשס"ה, כללה גם העתקת בית העלמין בהם קבורים יקיריהן של משפחות מהגוש. ארבעים ושמונה חללים נטמנו בבית העלמין בגוש קטיף. עם הזמן, חלק מהמשפחות עזבו את גוש קטיף לפני תכנית ההתנתקות. המשפחות קברו את יקיריהן מתוך אמונה שהן מביאות אותם למנוחת עולמים בבית עלמין של קבע. האמנם? לראשונה, במדינת ישראל נכרכו יחדיו עקירת ישובים יחד עם עקירת מתים מקברם. על-פי רוב כמעט מוחלט של פוסקי ההלכה, עולה שבנסיבות מסוימות יש להתיר פינוי קברים. העדר תכנית ברורה של הפינוי עצמו והעברת בית העלמין יצר מצב של אי-ודאות, בלבול, זעם ותסכול בקרב המתיישבים שנאבקו אותה עת על קיום בתיהם ויישוביהם באתרם. הרצאה זו עוסקת במשפחות שחוו טראומה כפולה. עקירה מביתן, נחלתן ומפעל חייהן ועקירת קבר יקירם שהיווה עבורן בית שני, מבית העלמין, על-סמך מחקר שבחן חתך של 10 משפחות. נתייחס לעמדת ההלכה לגבי פינוי קברים בכלל והויכוח ביחס לפינוי קברים מגוש קטיף בפרט. נציג את עמדת המשפחות לגבי העתקת הקברים בעת העקירה מגוש קטיף ונבדוק האם חל שינוי בעמדתן חמש שנים לאחר ההלוויה השנייה. כבר עתה ניתן לקבוע כי אין עמדה קולקטיבית של המשפחות בסוגיה כואבת זו וגם בקרב בני זוג מצאנו דעות שונות בנושא. הערות על הדה-פוליטיזציה שבשיח הרווחה \ ד"ר אודי לבל - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון ומו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן במה שמכונה "המצב הפוסט –מודרני" קיימת נטייה הולכת וגוברת להעניק משקל ציבורי\תקשורתי לסוגיות רווחה ושיקום המבליטות את קורבנותו של הפרט כתוצאה מתוקפנותה של המדיניות הציבורית. ביטוי לתופעה זו מקופל בחקר הוויקטימולוגיה שהתגבש לכדי דיסציפלינה פרדיגמאטית המיוצגת בשלל ענפי מדעי החברה המסורתיים. בהתאמה, גם בזירה התרבותית והתקשורתית הקורבן הוא זה הזוכה לתשומת לב מרבית כמושא מחקרי ודיסקורסיבי. ההתמקדות בו עשויה להוביל להתאמות מדיניות, במיוחד בכל הקשור לשינויי הקצאת המשאבים הסמכותית לטובת שיפור רווחתו, שיקומו ושדרוג מצבו – בין בתחום הדיור, הבריאות, התעסוקה, הביטחון הסוציאלי ועוד. ההרצאה מעוניינת להזהיר מפני תהליך זה ולחשוף כי צדו האחר של מטבע האינדיבידואציה הנו הדה-פוליטיזציה. קרי, שיח החוסן הפרטי עשוי לכרסם בשיח החוסן הלאומי. הכוונה לכך כי לשביעות רצונה של ההגמוניה – בעיות חברתיות מהותיות שמקורן בסדר החברתי, בקבלת ההחלטות הפוליטית, במרחב המחקרי של האסטרטגיה, מדעי המדינה, הממשל והרעיון המדיני – הופכות לסוגיות רווחה הנדונות במרחב המחקרי של העבודה הסוציאלית והפסיכולוגיה השיקומית. המרות אלה – אמנם מציפות סוגיות ציבוריות אך צובעות אותן כבעיות פרטיות ולא ריבוניות, מתוך אמפתיה ליחיד אך תוך הסוואת מקור מצוקתו וקורבנותו. ההרצאה תמחיש תמאטיקה זו ותעלה הרהורים על שיח הטראומה והמצב הישראלי בעקבות ההתנתקות תוך דיון השוואתי בסוגיות נוספות. תקצירי הרצאות מושב ד' - מים וסביבה ביישובי ההר ובקעת הירדן יו"ר: פרופ' עמוס פרומקין - האוניברסיטה העברית בירושלים סובב דינמי של אזור ים המלח במחזורים הגלציאליים האחרונים: מבט דרך משקעי מערות גיר \ עמוס פרומקין ורועי פורת - האוניברסיטה העברית בירושלים, סורין ליסקר ואנטון וקס - אוניברסיטת אוקספורד, מירה בר מטיוס - המכון הגאולוגי ספלאותמים (נטיפים וזקיפים) שתוארכו בעזרת אורניום-תוריום שקעו במערות אחדות באזור ים-המלח בין 354-12 אלף שנים לפני זמננו, בעיקר בתקופות הקרח האחרונות ( MIS 6, 4-2). משקעים אלה אינם שכיחים, הם מייצגים אקלים לח באתרי ההשקעה, יחד עם ריכוז מים דרך סדקים. סטרומטוליטים (משקעים גירניים של אצות) שתוארכו באותה שיטה מעידים על מפלס גבוה של אגם הליסאן באגן הניקוז של ים-המלח בתקופת הקרח האחרונה ( (MIS 4-2. תקופה לחה במיוחד החלה לפני כ-38,000 שנה. צרוף שתי העדויות מלמד כי הסובב היה לח יחסית בתקופות הקרח האחרונות לעומת התקופות הבין קרחוניות. מדובר בצרוף של עלייה בכמות המשקעים בצפון ומרכז הארץ (התורמים את עיקר מימי האגם) יחד עם ירידה בטמפרטורות וירידה באידוי. איתור מקורות מים חלופיים ליישובי גב ההר: שילה כמקרה בוחן \ אלעד דפני - אקולוג הנדסה, אלישיב דרורי - מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן אספקת המים ליישובי גב ההר מבוססת כיום על מספר קידוחי מקורות ישנים, שבמקרים רבים מתקשים לעמוד בדרישות המים ההולכות וגוברות, בצד הפחת המתגבר. על בסיס הניסיון המצטבר נראה כי ניתן לענות על הביקוש על-ידי קדיחת קידוחים חדשים לאופקים עמוקים בקרבת הישובים עצמם. כל קידוח יהיה לעומק רב ובעל ספיקה קטנה יחסית, שתספק את הדרישה המקומית בלבד. סקר היתכנות לקדיחת קידוחי מים ניסיון בספיקה נמוכה, נעשה באזור הישוב שילה לאור בקשת הועדה החקלאית לאזור שומרון ובנימין, ביזמת המו"פ האזורי שומרון ובקעת הירדן ובמימון המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, לשם אספקת מים לישובי גוש שילה. היישוב שילה מצוי בקצה קו אספקת מים של מקורות. תשתית הקו מיושנת והיא מאופיינת בספיקת חסר אשר יחד עם התחברויות פיראטיות רבות לאורך הקו, הופכים לצוואר בקבוק בפיתוח ההתיישבות והחקלאות באזור. בסקר שנערך אותרו שלוש נקודות קדיחה אפשריות לקידוחים חדשים. נקודות אלו סומנו תוך התחשבות בשיקולים תברואתיים וסטטוטוריים מלבד השיקול ההידרו גיאולוגי המנחה. איכות מיפוי ממוחשב של אגני ניקוז בסובב עירוני הררי קארסטי (אריאל), כתלות בדיוק מודל הגבהים הדיגיטלי \ ניצן נאמן ויצחק בננסון - אוניברסיטת תל אביב, יעקב אנקר ואלכסנדר גימבורג - מו"פ אזורי שומרון ובקעת הירדן, משה ענבר - אוניברסיטת חיפה תהליך העיור- בעולם ובארץ בפרט- גורם לשינוי משמעותי בשיעורי הנגר העלי ומייצר נפחי מים גדולים. שינויים אלה ניכרים במיוחד באזורים קארסטיים שבהם אחוז הנגר העלי הטבעי הוא קטן ומגיע ל-2-3% מסך המשקעים. בזרימת מים בנחלים הרריים קיים איבוד של מים כתוצאה מחידור לתת הקרקע. מחד איבודי תמסורת אלה יכולים להכיל את כלל הנגר ומאידך עודפי תמסורת עלולים לגרום נזקים משמעותיים במורד הזרימה. תהליך לימוד וחיזוי רכיביה השונים של מערכת הידרולוגית עירונית כולל התאמת מודלים לתרחישים שונים. מיפוי אגני הניקוז של מרחב המודל הוא שלב ראשון ליישום מתודה, כאשר בבסיס שלב זה מצוי מודל גבהים דיגיטאלי (DEM). בשלב זה במחקר זה נבחנה השפעת רזולוציית מודל הגבהים על דיוק מיפוי אגני הניקוז. ההשוואה בוצעה על-ידי הפעלת פונקצית מיפוי אגני ניקוז של פלטפורמת HMS-HEC ברזולוציות של 25 מ', 10 מ' 5 מ' ו-1 מ'. מהשוואת המיפויים עולה כי המיפוי ברזולוציה הנמוכה החסיר את אחד האגנים הראשיים וגם נתיבי הזרימה לא תאמו את המצב בשטח. ברזולוציה של 10 מ' מופו כל אגני הניקוז העיקריים ולמעט מעלה האגן גם נתיבי הזרימה תאמו את המציאות. מיפויי אגני הניקוז ונתיבי הזרימה ברזולוציות של 5 ו-1 מ' היו דומים מאד כשברזולוציה הגבוהה יתכן מצב של פירוט יתר. לפיכך, הרזולוציה המיטבית למיפוי אגנים ונתיבי זרימה באזור עירוני הררי קרסטי כדוגמת העיר אריאל היא של 5 מטרים. טיפול אנטימיקרוביאלי במי שפכים של יישובי השומרון \ פאינה נקונצ'ני ומרינה ניסנביץ' - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, ישעיהו ניצן - אוניברסיטת בר אילן מרבית ההתיישבות היהודית בשומרון ממוקמת באזור גב ההר, מצב זה גורם להתנקזות הנגר ממרחב הישוב לאזורים נמוכים יותר. תחת תרחיש זה איגום והפניית מי נגר לשבה במרחב היישובי אינה כלכלית. לעומת זאת, השבת שפכים מטופלים להשקיית עצים וגינות נוי נראת מוצדקת. שפכים לאחר טיפול ראשוני עשירים בחומר אורגני שיכול להחליף דישון יזום. הבעיה העיקרית ביישום השיטה היא הימצאות חיידקים פתוגניים המהווים סכנה בריאותית, שמחייבת שלב של חיטוי השפכים. שיטות החיטוי הקיימות מבוססות על שימוש בחומרים תוקפניים שנותרים במים לאחר הטיפול. כחלופה לשיטות הקיימות אנו מציעים להשתמש בתרכובות משופעלות באור (PS) המקובעות בפולימר. השיטה משלבת שלושה מרכיבים: אור השמש לעירור ה-PS, חמצן מומס במים הקולט אנרגיה מה-PS ומשמיד חיידקים וה-PS המקובעים בפאזה מוצקה. הטיפול אינו דורש הכנסת חומרים נוספים למים המטופלים. במחקר הנוכחי נבדקה פעילות אנטימיקרוביאלית של PS מסוג Methylene blue ו-Rose bengal המקובעים בפוליסטירן (Ps) על דגימות השפכים מהעיר אריאל. התוצאות הראו כי קיבוע של ה-PS בפולימר אינו פוגע בפעילותם הפוטודינמית. ה-PS המקובעים (PS/Ps) גורמים לירידה משמעותית בריכוז החיידקים עד להשמדתם המוחלטת. מבדיקת פעילות ה- PS/Ps במשטר רציף עולה כי הם שמרו על יכולת השמדת חיידקים במשך שבועיים. על סמך ממצאי המחקר אנו מציעים פתרון עקרוני לבעיית ההשקיה בישובים הקטנים ע"י שימוש בשפכים המטופלים ב- PS/Ps. בדיקת השפעת ביצוע טיפולים משמרי קרקע על כימיית מי טפטוף במערת סיף \ אולגה סובורובה וד"ר יעקב אנקר - מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן, ד"ר גיל אשל - משרד החקלאות החקלאות המסורתית לאורך שדרת ההר מהווה דוגמה לחקלאות ברת קיימא המתנהלת בהפרעה מינימאלית לסובב הטבעי. התפתחות החקלאות באזור בעשור האחרון אופיינה ביישום שיטות חקלאות מתועשת. ניתוח ההשפעות הסביבתיות של מגמה זו מראה כי למגמה זו השפעה שלילית על הסובב הטבעי ואף על איכות בית הגידול החקלאי. הבעיות המרכזיות כוללות הגברת פוטנציאל הזיהום לאקוות ההר המספקת כשליש מכמות המים השפירים של ישראל וגם הגברת סחף. מי נגר המחלחלים לתת הקרקע באזור, מעשירים את מי התהום ומהווים את רכיב עיקרי במנגנון המילוי החוזר. חידור מים ומזהמים למי התהום נעשה דרך שכבת הקרקע, התווך הבלתי רווי והאזור הפריאטי. לפיכך, ללימוד השפעת טיפולים חקלאיים בכלל וטיפולים מסורתיים ברי קיימה בפרט, חשיבות רבה בהערכת כמותם, זמינותם ומניעת זיהומם של מי האקוה. לימוד השפעת טיפולי קרקע משמרים על מי התהום נעשה במערת סיף, המשמשת חלון לתווך הוודוזי. במחקר נדגמים מי הטפטוף מחלקות ניסוי אשר בפני השטח מעל למערה, שטופלו בחיפוי בגזם גרוס וחריש מסורתי וחלקה שלישית שמשה כביקורת. תוצאות ראשוניות של עונת הדגימה הראשונה מלמדות כי בכל החלקות הייתה ירידה מסוימת במליחות המים בחודשים אוקטובר נובמבר. מליחות החלקה החרושה וחלקת הביקורת דומה (כ-200 מג"ל) ומליחות החלקה המחופה מעט נמוכה (כ-140 מג"ל). בחלקת הביקורת ובחלקה המחופה יש מגמת המלחה מסוימת שאינה קיימת בחלקה החרושה ונגרמת כתוצאה מהמסת סלע האם. תקצירי הרצאות מושב ה' - ארכאולוגיה והיסטוריה של תקופת הבית השני, המשנה והתלמוד יו"ר: פרופ' זאב ספראי - אוניברסיטת בר אילן מיפוי מערכות חקלאות בשולי הרי יהודה ושומרון \ מרדכי היימן - רשות העתיקות בשנה החולפת נמשך, זו השנה השישית, פרוייקט מיפוי מערכות חקלאות מטעם רשות העתיקות והמחלקה ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת בר אילן, והתמקד בשולי הרי יהודה ושומרון כגון באזורי אמציה, מודיעין, ראש העין וצור נתן. מיפוי מערכות החקלאות מתבצע, בעזרת GPS ונועד ליצור בסיס להמשך מחקר סביבתי בינתחומי נתמך .GIS תוצאות המיפוי בשנה החולפת, בדומה לשנים הקודמות, מצביעות על שתי מערכות חקלאות שונות שהתקיימו זו בצד זו במאות השישית והשמינית לספירה: מערכת אחת כוללת שדות אלוביאליים ומתקנים חקלאיים חצובים בסלע הפזורים במרחק של עד כמה מאות מטרים מסביב לכפרים בגדלים שונים. זוהי התרבות החקלאית האוטוכטונית של חבל ההר החל בתקופת הברזל וכלה בתקופה המוסלמית הקדומה. מערכת שנייה כוללת אלמנטים המיוחדים למדבר ולספר המדבר, כגון: ואדיות מדורגים הניזונים מנגר מדרונות, תלוליות אבנים, גתות תעשייה ושומרות רבועות. בכל המקרים נמצאו מערכות אלה בשולי מנזרים וכנסיות שתוארכו למאות 8-6 לספירה. בחינת מיקום הכנסיות והמנזרים בתוך או בקרבת היישובים האוטוכטוניים מעלה מספר השערות לגבי יחסי הגומלין בין ההתיישבות בראשות הכנסייה הביזאנטית לבין האוכלוסייה המקומית היהודית והשומרונית. בין השאר מסתבר שתפוצת הכנסיות והמנזרים צפופה באופן מיוחד באזורי הרי יהודה והשפלה ודלילה בהרי שומרון. הממצאים האחרונים חיזקו את ההשערה שהגבול בין פלשתינה השלישית לפלשתינה השנייה נמצא באזור שמצפון לקריית גת. כפר יהודי מימי בית שני באל ח'רבה-שהם \ עפר שיאון - רשות העתיקות האתר אל ח'רבה שוכן על גבעה סלעית ממזרח ליישוב שהם, ממערב ובסמוך לכביש המחבר את צומת רנתיס מצפון וצומת נבלט מדרום. האתר ממוקם בשוליים המערביים של הר אפרים- הרי שומרון או הדום השומרון. נחפרו 20% משטח האתר בהם נחשפו: בתי בד, מבני ציבור, גתות, מבני מגורים ומתקנים מן התקופות הרומית הקדומה, הביזאנטית המאוחרת והמוסלמית הקדומה. על-פי ממצאי החפירה האתר נושב בתקופה ההלניסטית כחלק ממערך יישובי משגשג באזור, שהחל כבר קודם-בתקופת הברזל. בתקופה ההלניסטית, במאות השלישית והשנייה לפנה"ס נחשפו מבנים ומתקנים שהיו חלק מבית חווה או כפריר ככל הנראה. מרד החשמונאים והזעזועים שבאו בעקבותיו: כיבושי ערים ומאבקים חוזרים בימיהם של יהונתן, שמעון, הורקנוס וינאי, היו ככל הנראה, לסיבת ההרס של אמצע המאה הב לפנה"ס. הרס האתר ובנייתו המיידית-משכבה, מעידים על המתיישבים החדשים שבנו בו. כלי האבן והממצא הקראמי מורים, ככל הנראה, על זהותם היהודית. תחילתה של תקופה חדשה נמצאה בתולדות האתר, תקופת שגשוג ששיאה אירע בשלהי ימי הבית השני-בימיו של הורדוס. באתר הוקם יישוב כפרי שרק שוליו נחשפו במסגרת החפירה הנוכחית. על-פי החפירות האמורות לא ניתן לקבוע את גודלו, אך איננו גדול מ-14.5 דונם-תחום השתרעותו המרבי של האתר. האתר ניטש במרד הגדול, אם כי לא בחורבן אלים; ולא חזר עוד לימי זוהרו הקודמים. בתקופה שבין המרידות נמצאה עדות לנוכחות מינורית. האתר עמד בשיממונו עד לראשית התקופה הביזאנטית במאה הרביעית לספירה; אז נמצא גל התיישבות נרחב באזור כולו בו הוקמו יישובים גדולים ומפותחים. אמצעי הקיום העיקרי של תושבי האתר (להלן), כמו באתרים אחרים באזור היה גידול גפנים שנועד גם לייצוא. המקורות היהודיים מעידים על איכותו של יין בית רימה ובית לבן המרוחקים מספר ק"מ בודדים מאל חרבה. הפעילות באתר פחתה עד כי חדלה במהלך המאה השישית לספירה. ייתכן וחוסר היציבות שאפיינו את האזור במאות החמישית והשישית לספירה, בשל מרידות השומרונים, השפיעה בין היתר גם על האתר האמור. צריכת הבשר בקרב היישוב היהודי בירושלים וביהודה בשלהי ימי הבית השני \ רם בוכניק - אוניברסיטת בר אילן מחקר מקיף של שרידי עצמות בעלי חיים מחבל יהודה וירושלים שבמרכזו חושף מידע חדש על דגמי צריכת הבשר והשחיטה שהונהגו בעיר המקדש ובעורפה החקלאי בשלהי ימי הבית השני. מן הממצא עולה כי תושביהם היהודיים של ירושלים ויהודה שמרו בקפדנות על האיסור לאכול חיות טמאות כדוגמת החזיר והסוס, בניגוד לחברות רומיות בנות התקופה. כמו כן התגלתה הקפדתם של התושבים היהודיים על דפוסי שחיטה שיטתיים הנאמנים לציווי ההלכה. הקפדה זאת מוצאת את ביטוייה בין השאר באחידות גבוהה בסימני השחיטה והחיתוך שנתגלו על העצמות ובבחירה מכוונת של חלקי גוף למאכל. בהרצאה אתמקד בהרכב חיות המשק והבר המתגלה בירושלים ובאתרים שונים ביהודה ובהם: שועפט, תל אלפול ובורנאט שהיוו את עורפה החקלאי. חשוב לציין כי בעוד שרידי חיות המשק מאפשרים לשחזר את כלכלת החי הקדומה הרי שלימוד מאפייני הנוף והסביבה הטבעית מתאפשר הודות לניתוח שרידי חיות הבר. נושא צריכת הבשר בקרב הישוב היהודי בן התקופה מובהר בעבודה זו בעזרת הוספת נדבך ארכיאולוגי נוסף למקורות התורניים בני התקופה. זאת בניסיון להכיר לעומק את ההקשר התרבותי והסביבתי בו פעלו תושבי יהודה וירושלים בשלהי ימי הבית השני. היבטי מנהיגות, ניהול ומִנהל בתקופת מרד בר-כוכבא \ בן ציון רוזנפלד ויהושע וייסטוך - אוניברסיטת בר אילן תוצע גישה פרשנית חדשה כוללנית להבנת היבטי מנהיגותו של בר-כוכבא, והמערכת הניהולית והמנהלית שלו, בסיוע כלי מחקר בין - תחומיים מתחום מדעי הניהול. ראייה חדשה זו המסתייעת בהישגי המחקר ההיסטורי המעודכן, מובילה אף לחידושי משנה בסעיפי הדיון השונים, שאף כי רובם נדונו במחקר לעומק, הם זוכים לעדנה כחלק מראיה מערכתית מקיפה של המרד. בחלק הראשון נגדיר מהי מנהיגות וסוגיה השונים, המקורות והכישורים הנדרשים ליכולת המנהיג להנהיג, מה נדרש המנהיג לעשות כגון הצגת חזון ויצירת אמון בו, הצבת יעדים וקביעת סדרי עדיפויות. הדומה והשונה בין תפקידי המנהיג והמנהל, הגדרת מערכות המינהל בארגון וניהולן בפועל, תוך האצלת סמכויות על רמותיה השונות ויתרונותיהן. בחלק השני נסקור את מינהל הקרקעות של ממשל בר-כוכבא ואת דרכי עבודתו עפ"י התעודות מימי המרד. בהמשך נציג את המינהל הכספי - מסחרי ונראה כי הם פועלים בהתאם לעקרונות הניהול שהוצגו. כך למשל נשווה את דעות החוקרים הסוברים, כי פעלה מטבעה מרכזית אחת ולצידה מטבעה משנית, עליהן פיקחה רשות טביעת המטבעות תוך הפעלת בקרה ניהולית. נעבור לדיון על מנהיגות בר-כוכבא שתוגדר ככריזמטית, ויש לכך סיוע מהמקורות המתייחסים למרד. בר כוכבא ביסס את מנהיגותו בעזרת מינהל מסודר ומאורגן, כשנתיים לפני המרד, ויצר מערכת פיקוח ותיאום באזור הגיאוגרפי הארוך בו הוקמו מערכות המסתור. נסקור את האגרות וננסה להראות כי בר כוכבא הרחיב את מסגרת מנהיגותו - כשילוב בין מנהיג על בעל חזון, ראייה אסטרטגית ומתווה דרך, לבין מנהיג מנהל המקבל החלטות, מתווה ומיישם אסטרטגיה באמצעות האצלת סמכויות - לכדי התווית כלל המדיניות בנושאים הצבאיים והאזרחיים. כן נציג מבנה ארגוני משוער של ממשל בר כוכבא. הנסיבות שהביאו לתוספת "הטוב והמטיב" בברכת המזון – הבנה חדשה \ מרדכי כסלו ואורית שמחוני - אוניברסיטת בר אילן שרידי מזון מגוונים, שנשארו מהארוחות האחרונות שאכלו מורדי בר-כוכבא, התגלו לאחרונה במערות מפלט במדבר יהודה. לאחר שהרומאים התאוששו מהתבוסה הקשה בראשית המרד והחלו לרדוף ולהשמיד את היהודים בחמת זעם, נמלטו הפליטים מהערים והכפרים אל מערות מפלט, מצוידים בכלי נשק ומזון למספר שבועות. כשאזל המזון, נאלצו יושבי המערות לתור אחר אוכל מכל הבא ליד ולהיעזר בתושיית שדה בבחירת צמחי בר מזינים, ואף מינים הנאכלים רק בשעת מצוקה, ולהכין אותם למאכל בעזרת אש ללא עשן – מבלי להיתפש. אכן, הרומאים הרגו יהודים רבים מאלה שברחו למערות, אבל חלק ניכר מהמורדים הצליח לשרוד. במערת אביאור, מערת הסנדל, מערות הרומח, מערות צבר והר ישי, מערת הבריכה, מערות נחל ערוגות ומערת המטמון נמצאו שרידי מזון הכוללים חיטה, שעורה, זיתים ותמרים המשמשים את האדם במשך כל השנה, ובנוסף פירות של אלה אטלנטית, אלונים, גופנן, עוזרר ורימון המבשילים בסתיו ואף בחורף. אלון התבור ראוי לציון מיוחד, כי העצים פזורים ברחבי הארץ והיבול רב; הבלוטים הגדולים מבשילים באמצע החורף, בשיאה של עונת המחסור במזון טרי מן הצומח, והכנתם פשוטה – בישול או קלייה. השימוש בבלוטים כמזון אפשר למורדים לשרוד את החורף ולהינות מהצמיחה הרעננה של האביב. מסקנה זו נתמכת ע"י מגוון של ממצאים ארכיאולוגיים נוספים. שרידי המזון שנמצאו במערות המפלט שופכים אור חדש על ההיסטוריה של עם ישראל לאחר חורבן הבית השני, ומעידים שהמרד לא הסתיים בנפילת ביתר בתשעה באב, אלא חודשים ארוכים אחרי כן. יתרה מזו, המרד לא הסתיים בקיץ שנת 135 עם חורבנה המלא של ארץ יהודה והריסתה של ביתר עם עשרות אלפי הרוגים שהרומאים לא הרשו לקבור אותם, אלא באביב שנת 136 עם זיק של תקווה. השערתנו היא שהצבא הרומי הגדול החל לעזוב את יהודה בתום סערות החורף בים התיכון ותהליך זה הושלם סביב ל"ג בעומר. לאחר שהצבא הרומי סיים את רדיפתו אחרי היהודים ועבר למשימות אחרות ברחבי האימפריה, הגיחו המורדים מתחת לאדמה במספר רב מעבר לצפוי, ושמרו על הגחלת של עם ישראל בארץ יהודה. לכבוד המאורע המפתיע הזה תיקנו ביבנה תוספת מיוחדת בברכת המזון – "הטוב והמטיב" (בבלי, ברכות מח, ב, ומקבילות), שאומרים אותה עד היום. אכן, אחד המעשים הראשונים של הניצולים היה הסרת החרפה מעל עם ישראל וקבורת הרוגי ביתר, אבל מעשה הקבורה אינו מהווה את הסיבה היחידה לתוספת "הטוב והמטיב" בברכת המזון. ברכת "הטוב והמטיב" לא נתקנה רק לזכר קבורת הרוגי ביתר, כפי ההסבר המקובל. לדעתנו, נתקנה ברכה זו גם לכבוד הצלתם של רבים ממורדי בר-כוכבא, שהביאה לשיקומו של עם ישראל. כאמור, מסקנה זו נובעת בעיקר מניתוח הממצאים הבוטניים שהתגלו במערות המפלט במדבר יהודה. תקצירי הרצאות מושב ו' - צמחי מרפא, דבש ויין בשומרון יו"ר: פרופ' דן איזיקוביץ - אוניברסיטת תל אביב השפעות פסיכיאטריות וביולוגיות של תמציות מצמחי הלבונה והמרווה המרושתת \ ד"ר אלברט פנחסוב - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון בעשורים האחרונים התפשטה תופעת הדיכאון בבני אדם לכדי מגיפה. מן המחקרים הקיימים התגבש קונצנזוס לפיו הפרעת הדיכאון מושפעת משינויים בוויסות מוליכים עצביים, ועל כן הטיפול המוצע לאדם הסובל נעשה באמצעות תרופות נוגדות דיכאון על בסיס התערבות במנגנונים של המוליכים העצביים כגון: סרוטונין, דופאמין ונוראדרנלין. לתרופות נוגדות דיכאון ישנן הרבה תופעות לוואי ופעילותן מתבטאות רק לאחר תקופה של שבועיים עד שישה שבועות לאחר הטיפול. יתרה מכך, יעילות התרופה בקרב האוכלוסייה כולה אינה מספקת, 30% מן המטופלים לא מגיבים לתרופה כלל. על כן, הטיפול בדיכאון מצריך מחקר רחב יותר הנשען על מרכיבי צמחים כאלטרנטיבה לנוגדי הדיכאון הקיימים. אכן, מחקרים קליניים מצביעים על כך שצמחים מסוימים פעילים יותר מאשר תרופות נוגדות דיכאון רגילות. במעבדתנו נבדקה לאחרונה פעילויות נוגדת דיכאון של שני מרכיבים צמחים הידועים כבעלי פוטנציאל כפסיכואקטיבים. האחד הוא incensole acetate (IA) שמהווה מרכיב עקרי שבתוך צמח הלבונה. התוצאות שלנו מראות שטיפול כרוני ב- IA באופן שתלוי במינון הוריד בצורה משמעותית התנהגות דמוית דיכאון בעכברים. השפעה התנהגותית התלווה בירידה נכרת ברמות של קורטיקוסטרון בדמם של עכברים לעומת קבוצת ביקורת. במחקר נוסף בחנו השפעות אנטי דיכאוניות של מרווה מרושתת (Salvia Sclarea). במחקר זה קבוצה אחת של עכברים קיבלה למשך תקופה ארוכה מזון עשיר בשמן שהופק מן המרווה וקבוצה אחרת קיבלה מזון עשיר בשמן חמניות. התוצאות הראו שעכברים שטופלו במזון עשיר במרווה הפגינו באופן משמעותי התנהגות נוגדת דיכאון בהשוואה לקבוצת ביקורת. מחקר זה יכול להוביל למציאת תרופות צמחיות חדשות לטיפול בדיכאון תוך הגדלת טווח אחוזי ההצלחה והורדה בתופעות הלוואי. טכנולוגיית השבבים בחקר צמחי מרפא: משימוש עממי אל המאה ה-21 \ טובית רוזנצויג וקונסטנטין רוזנברג - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון ומו"פ אזורי שומרון ארץ ישראל היא יחידה גאוגרפית המשופעת באזורי גידול שונים ומגוונים, ובה מבחר רב של צמחי מרפא. בשנים האחרונות חלה התעניינות מחודשת ברפואה הטבעית ובצמחי מרפא, שנובעת בחלקה מכך שרפואה זו נחשבת (לעיתים בטעות) בטוחה ויעילה. הפניה אל הרפואה העממית רבה בעיקר בכל הקשור במחלות כרוניות, שריפוין אינו מתאפשר בשיטות הרפואה עממית, ובכלל זה מחלת הסוכרת. עם זאת, יעילותם של חלק ניכר מצמחי המרפא לא נבחנה בכלים מדעיים, ומנגנון פעילותם אינו ידוע. מבין צמחי המרפא, שיח הסירה הקוצנית מוזכר בכל הסקרים האתנובוטאנים שבוצעו בישראל ובירדן, כצמח בו משתמשים מרפאים עממיים בדואים לטיפול בסוכרת. עם זאת, כמעט ולא בוצע מחקר מדעי לאימות יעילות פעילותו נוגדת הסוכרת של הצמח. במחקר שבוצע במעבדתנו בשנים האחרונות הוכחנו בשיטות מחקר in-vitro ו- in-vivo כי לתמצית המופקת משורשי הסירה הקוצנית אכן יש פעילות נוגדת סוכרת. מטרת המחקר הנוכחי היא להבין את מנגנון פעילות המרכיבים הפעילים בתמצית. הבנת מנגנון הפעילות חשובה, מאחר שהיא יכולה להביא להתאמה טובה יותר של הטיפול לחולה, למנוע אינטראקציות בין תרופתיות בלתי רצויות, ואף להוות בסיס לפיתוח תרופה כימית המבוססת על הצמח. על מנת לחקור את המנגנון המולקולרי של פעילות התמצית השתמשנו בשיטת השבבים (array) המאפשרת סריקה מקיפה של השפעת התמצית על מספר גדול של חלבוני התא. השתמשנו בשבב עליו מוטבעים נוגדנים (antibody array) כנגד מעל 200 חלבונים הידועים כבעלי תפקיד בשרשרת העברת האותות התלויה באינסולין. נמצאו 21 חלבונים שביטויים/זירחונם הוגבר פי 1.5 ויותר ו- 4 חלבונים שביטויים/זירחונם ירד פי 0.5 ויותר בהשוואה לביקורת. התמקדנו במספר חלבונים מתוך הנ"ל, ואימתנו את התוצאות בשיטת western blot analysis. התוצאות מראות כי התמצית הצמחית מביאה לירידה ברמת הביטוי ולעליה בזרחון של החלבון PTEN, המשמש כפוספטאז, המעכב את העברת האותות של האינסולין. זרחון החלבון מביא לעיכוב פעילותו, ועל כן מביא לעליה בהעברת האותות על ידי אינסולין, ולהגברת רגישות התאים להורמון. כמו כן ישנה השפעה גם על חלבוני FOXO הנמצאים במורד הזרם של סיגנל האינסולין. התוצאות מציעות כי התמצית פועלת במנגנון פעילות השונה ממנגנון פעילותן של התרופות הקיימות לטיפול בסוכרת, ועל כן מרמז כי התמצית יכולה לסייע באיזון הסוכרת אצל חולים שאינם מגיבים היטב לתרופות קיימות. האפשרות לפיתוח ענף הדבורים בשומרון ובבקעת הירדן, בשילוב נטיעה של צמחים צופניים \ עזריה לופו -אוניברסיטת תל אביב בשנים האחרונות, עלתה במו"פ שומרון ובקעת הירדן היוזמה לפתח את ענף גידול הדבורים, ולתמוך בו על ידי תגבור מרעה הדבורים בנטיעה של צמחים שישמשו כמקור לצוף ואבקת פרחים. בשומרון ובבקעת הירדן יש בתי גידול המתאפיינים בתנאים אקולוגיים שונים:אזור הגבעות (מזרחית למישור החוף); המדרון המערבי של הרי השומרון, כולל גב ההר; המדרון המזרחי של הרי השומרון; עמק הירדן. דבורי הדבש אוספות את מזונן במרחב הפתוח, מצמחים בטבע או מצמחי תרבות ולכן התלות שלהן בתנאים האקולוגיים רבה מאוד. תנאי האקלים והצומח מושפעים מהגובה הטופוגרפי המשפיע על כמות הגשמים ועל הטמפרטורה. על פי בקשת המו"פ העברתי במסגרת המרכז האוניברסיטאי באריאל קורס לגידול דבורי דבש. השתתפו בו 17 איש שרובם מטפלים היום במכוורות קטנות, תוך ישום החומר שנלמד בקורס. במסגרת פעילויות המו"פ, אנחנו מקיימים מעקב אחר התפתחות בכוורות בבתי הגידול השונים, תוך התרשמות מפוטנציאל המרעה בכל אזור, במהלך עונות השנה. המכוורות שנבחרו מהוות חתך טופוגרפי ואקלימי לרוחב הארץ. <!--[if !supportLists]-->1. <!--[endif]-->סלעית. בגובה 270 מטר מעל פני הים.400-600 מ"מ גשם בשנה. <!--[if !supportLists]-->2. <!--[endif]-->איתמר. בגובה 660 מטר מעל פני הים. 600-800 מ"מ גשם בשנה. <!--[if !supportLists]-->3. <!--[endif]-->רועי. בגובה 30 מטר מעל פני הים.200- 400 מ"מ גשם בשנה. <!--[if !supportLists]-->4. <!--[endif]-->תומר . בגובה 220- מטר מתחת לפני הים. 100-200 מ"מ גשם בשנה. שתילה מכוונת של צמחיה לטובת הדבורים, כרוכה בהשקיה, לפחות בשנים הראשונות. אפשר לנצל לשם כך מקורת מים שוליים. על מנת להצדיק את ההשקעה במים ובעבודה לשמירה על הצמחים, כדאי לבחור במינים שיש להם ערך נוסף כגידול חקלאי או כצמחי נוי או עצים לצל. בבקעת הירדן עונת הפריחה קצרה מאוד והקיץ ארוך ויבש.דבורת הדבש כחרק חברתי אמנם מסוגלת לאגור ולשמור על מלאי מזון שבעזרתו היא יכולה לגשר על תקופות של מחסור, אך בבקעה הקיץ ארוך במיוחד ובמידה והדבורים לא תמצאנה מקורות מזון, מגידולים מושקים, ספק אם הן תוכלנה לשרוד את הקיץ. אפשר לשקול את האפשרות להעבירן בקיץ לאזור ההר,למקומות שיש בהם פריחה וטמפרטורות יותר נוחות. במידה ויש ביקוש לשרות האבקה הכוורות יכולות לספק שרות זה לגידולים באזור ולספק הכנסה נוספת למגדל הדבורים. איכות היין כעוצמת עקת הגפן? ממצאים מניסויי השקיה בהר המרכזי \ ישי נצר - מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן, אלישיב דרורי - מו"פ ההר המרכזי פותח מודל השקיה המיועד להשקיית כרמי ענבי יין באזור ההר המרכזי, המודל מבוסס על שטח העלווה של הגפנים ועל נתוני האקלים. במסגרת המחקר נבחנו בשנתיים האחרונות מנות מים שונות במקדם אחיד לאורך כל העונה (טווח מנות מים 111-270 מ"ק מים לעונה) וכן מקדמים דינמיים בהם ניתן דגש על השקיה משופרת בשלב I (מפריחה עד אשכול צפוף) וכן בשלב III (מסוף הבוחל עד הבשלה מלאה). מהתוצאות עולה שככל שמקדם ההשקיה עלה (במקדמים הקשיחים) עלו היבולים, גודל הגרגר גדל וירדה איכות התירוש והיין. השקיה במקדם גבוה בשלב ו והקטנת מנות המים בשלבים הבאים הביאה לעקת המים החריפה ביותר, אולם היבול הכללי כמעט ולא נפגע (ברמה דומה לזו של ההשקיה הגבוהה) ואיכות התירוש שהתקבלה היתה דומה לזו של ההשקיה הנמוכה. ממצאים ראשוניים אלו מצביעים על חשיבות השריית עקת המים דווקא בזמן ההבשלה הסוכרית והפנולונית ולאוו דווקא בזמן הצימוח הווגטטיבי והחנטה. תקצירי הרצאות מושב ז' - ארכאולוגיה והיסטוריה של ימי הביניים והעת החדשה יו"ר: פרופ' ירון הראל - אוניברסיטת בר אילן פשיטת חברי מסדר הטמפלרים על שכם (1242): אירוע מכונן בתולדות ממלכת ירושלים \ שלמה לוטן - אוניברסיטת בר אילן דומה כי בשלהי המאה ה-12 ובמחצית הראשונה של המאה ה-13, ידעה הממלכה הצלבנית מעגלים של הרס רב, התפוררות צבאית ודעיכה מדינית. למרות תקופות אחדות של התאוששות ובנייה מחודשת, לא השכילו ראשי הממלכה, אנשי הכנסייה והמסדרים הצבאיים לנצל פרקים אלה ולהביא לביסוסה של ממלכת ירושלים, כבתקופת הפריחה אותה ידעה בראשיתה, במהלך המאה ה-12. מצב זה השתנה בשנות ה-40 של המאה ה-13, בתקופה בה חלה הזדמנות לשפר את מעמדה של הממלכה הצלבנית. הצלבנים זכו להשבת שטחים רבים בגליל, בשפלת יהודה ובגב ההר, זאת בעקבות בריתות שנחתמו עם השליטים היריבים של האיובים במצרים ובדמשק. דווקא בעת זו בה חל שינוי מהותי באזור לא השכילו הצלבנים לנצל את ההזדמנות ולשפר את יכולתם הצבאית ואת מצבם המדיני באזור. הנטייה הכללית לטובת חתימת הסכם השלום עם המצרים הביאה להתמרמרות של חברי המסדר הטמפלרי וליציאתם אל מסעות פשיטה והרג ביישובי המוסלמים בחברון ובשכם. הפשיטה בשכם בשנת 1242 זרעה הרס רב ביישוב והביאה ללכידתה של האוכלוסייה המקומית במסגד העיר ולשריפתה. לאירוע זה ניסו הטמפלרים למצוא הצדקה בפורענות מוסלמית ובאי עמידה בהסכמי שלום ובבריתות קודמות. פעולה זו זכתה אף להנצחה בכנסייתם המרכזית של הטמפלרים בעיר פרוג'יה בלב איטליה. באתר זה צוירו פרסקאות המציינות את עלילות הטמפלרים בממלכה הצלבנית ובין היתר גם את מסע הפשיטה בשכם בשנת 1242. בהרצאה זו תובא סקירה על האירועים הצבאיים והמדיניים אשר קדמו לאותה מערכה עקובה מדם בשכם. כמו כן תתואר הדרך בה בחרו הטמפלרים להנציח את ניצחונם בשכם. לבסוף תיבחן השפעתם של אירועים אלה על מאזן הכוחות באזור ועל הידרדרותה של הממלכה הצלבנית אשר הביאה בדיעבד לתבוסתם של הנוצרים בקרב הירביה בשנת 1244, להתכנסותם של אנשי הממלכה ברצועת החוף ולבסוף לנפילתה של ממלכת ירושלים בשנת 1291. \ ג'פרי קנטור וזאב שטודינר - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון הגעת הצלבנים לארץ-ישראל ב-1099 לספירה השפיעה רבות על החיים הכלכליים באזור. למרות שהצלבנים התיישבו בארץ בעיקר באזורים עם ריכוזי אוכלוסייה נוצרית, ונמנעו מלהתיישב באזורים עם ריכוזי יהודים, מוסלמים ושומרונים, התפתחו יחסי מסחר נרחבים בין הצלבנים לבין התושבים המקומיים. בנוסף לשתי ערי המסחר המרכזיות ירושלים ועכו, מרכז נוסף התפתח, אזור יהודה ושומרון. חשיבותו של אזור זה מתבטאת במספר אופנים. ראשית, שכם נבחרה כמקום לכינוס המועצה ב-1120 בה השתתף המלך בולדווין השני. כינוס זה היה ייחודי, בעיקר בעקבות החוקים שנקבעו בו וההחלטות שהשפיעו על היחסים בין הכנסייה לשלטון הממלכה. שנית, התעשיות העיקריות בתקופה זו היו יין, קמח ושמן, ורוב הייצור בהן, ולכן גם המסחר, נעשו באזורים הכפריים. בנוסף לכך, אם גביית המיסים בוצעה באמצעות סחורות, סביר להניח שהגבייה נעשתה באזור שקרוב פיסית לאזור הייצור. שלישית, תושבי יהודה ושומרון היו כפופים לחוקי המיסים של הממלכה הצלבנית. מיסים אלו כללו מיסים עקיפים (מכס ומיסים על מוצרים) ומס ישיר (אחוז מתוך הרכוש) שהיה ייחודי לתקופה זו. הסיבה העיקרית לגבייה הייתה מימון הוצאות הביטחון הגבוהות, ומניעת "גרעון תקציבי". שתי כתובות בעברית מאמצע המאה ה-16 בקבר רחל \ זאב ח. ארליך (ז'אבו) - עפרה כמו ב'קברי צדיקים' רבים, כך גם ב'קבר רחל' נחקקו על המצבה ועל קירות המבנה כתובות שונות. הכתובות נחקקו ברובן עברית אך גם בשפות אחרות. רובן של הכתובות אינן אלא רישום שמותיהם של המבקרים במקום, מעין 'עולי רגל', צליינים. כתובות אחרות הן 'כתובות תודה' לתורמים ששיפצו את המבנה או שתרמו לשיפוצו. לעתים הכתובות מציינות תרומה אחרת, נוספת. ולעתים, הכתובות הן 'כתובות זכרון' גרידא. באתר 'קבר רחל' ידועות מספר כתובות. רובן שרד במקום וניתן לראותן כיום. חלקן מצוטט אצל נוסעים שונים, או אף מצולם, אך כיום – הן אינן בנמצא. סקירתן של כל הכתובות הללו, וחידושים בפיענוחן או בזיהוין, יובא בהרצאה. בעקבות השינויים שחלו במבנה הקבר בשנים האחרונות, גילינו שתי כתובות בעברית, כתובות שאינן מתועדות. כגולת הכותרת של הדברים נציג את שתי הכתובות, את הסיבות שהביאו לגילוין ונציע לזהותן עם שתי דמויות לא-מוכרות מהנהגת קהילת ירושלים מלפני למעלה מ-450 שנה. שמות אתרים ביהודה ובשומרון בפירושי רש"י, רד"ק ורמב"ן \ דוד שניאור - אוניברסיטת בר אילן אזור יהודה ושומרון בולט בתדירות הופעתו במקרא, במגוון הזדמנויות ותקופות. ההיבט הגיאוגרפי מהווה חלק אינטגרלי מתיאורים אלו, והטכסט המקראי מרבה לציין שמות מקומות וסביבתם, דרכים ותיאורים טופוגרפיים. במסגרת עבודת הדוקטורט שכתבתי לאחרונה, עמדתי על הבדלי גישות משמעותיים בין הפרשנים בדרכי ניתוח של שמות אתרים וזיהוי מיקומם הגיאוגרפי, ששמם לא הוסבר במקרא עצמו: פרשנות סמלית, תרגום, זיהוי מקום אתר, היבטים סביבתיים ועוד. המאפיין העיקרי בפירושו של רש"י לענייני גיאוגרפיה הוא הסבר סמלי ומדרשי, ורק במקרים מעטים עוסק רש"י בניסיון זיהוי גיאוגרפי. במקרים רבים יש בפירושו הסבר עצמאי, שלא הופיע במקור אחר. דוגמא מעניינת לזיהוי גיאוגרפי של רש"י לקוחה מתוך תרשים גיאוגרפי של הדרך (="המסילה") מבית אל לשכם. תרשים זה מופיע בכתבי-היד של פירוש רש"י לספר שופטים (כא, יט), אך נעדר ממהדורות הדפוס של ספר וברצוני להציג תרשים זה מתוך כתבי-היד. רד"ק מתייחס לדברי רש"י בעניינים גיאוגרפיים. לפעמים הוא חלוק על דבריו ולפעמים מסכים עמו, אך פעמים רבות נמצא גם אצלו פרשנות עצמאית. שני התחומים הבולטים בשיטתו של רד"ק, הם השימוש בתרגום להסבר שמות האתרים וכן הסבר שמות האתרים בהקשר לשם אדם. לרמב"ן יש פחות התייחסויות להסבר שמות אתרים במקרא, מאשר רש"י ורד"ק. יחד-עם-זאת, בשונה מרש"י ורד"ק, ניתן למצוא שאחד המאפיינים הייחודים בפירושו של רמב"ן, הוא הניסיון שלו לזהות אתרים מבחינה גיאוגרפית. בהקשר זה, יש לציין את חשיבות בירור תוספות רמב"ן לפירושו לתורה בעזרת השוואת כתבי-יד, כגון: המרחק מחברון למצרים (במדבר יג:ב), וכן תיקונים לפירושו, כגון: אזכורה של אלון מורה, במקום אלוני ממרא, בתיאור רדיפת אברהם אחרי ארבעת המלכים (בראשית יד:טו). בהרצאה זו אדון בזיהוים ובהסברים השונים של הפרשנים לאתרים הנמצאים באזור יהודה ושומרון, ובהם: אלון-מורה, בית-אל, דתן, חברון, מגדל עדר, שילה ושכם. זיכרון המכבים במרחב מודיעין \ ישראל רוזנסון - המכללה האקדמית לחינוך אפרתה, יוסי שפנייר - מכללת אורות ישראל המודעות לנושא הזיכרון על היבטיו המגוונים מניבה בשנים האחרונות חומר מגוון. בהמשך למחקרים קודמים על היבטים שונים של זיכרון הקשורים למקום, לנוף, לאדם ולמרחב בארץ ישראל, נאיר כאן מספר נקודות הקשורות לעיצוב נוף הזיכרון בסביבות מודיעין, בדגש מיוחד של זיכרון המכבים. נבחן את ה'מפה' הקוגנטיבית הנגזרת מביטויי הזיכרון בשטח; את הדרכים השונות להתייחסות לחשמונאים בשטח שהיה מקום פעולתם הראשוני. ייבחנו השמות הגיאוגרפיים הנכללים בשטח הזה שחודשו החל מראשית ההתיישבות הציונית; ובהנחה כי השמות עצמם אינם חזות הכול, תיבחן האינטראקציה – פסיכולוגית-תרבותית - עם סביבתם, שביטוי חשוב שלה מתרחש בסוגים שונים של כתיבה והבעה אמנותית שבאה לעולם בעקבות המפגש עם האתרים החדשים והשמות החדשים. כללית, בסביבת מודיעין הוענקו שמות גיאוגרפיים רבים המזכירים את החשמונאים או את ההווי שנרקם סביבם; אולם, לא בצורה אחידה וכמעט שלא בצורה מוכתבת מלמעלה. אזור המחקר סומן כמעגל ברדיוס של כעשרה ק"מ סביב מודיעין (רוב היישובים מרוכזים מצפון-מזרח, דרום-מזרח וצפון-מערב לו), ויש גם מספר אתרים מרוחקים יותר. שמות רבים בשטח הזה מתבססים על ניצול הקרבה הגיאוגרפית למודיעין לצורך ההנצחה של קרבות במלחמת העצמאות ואירועים אחרים הקשורים להתיישבות בחבל. תמונה מגוונת זו של נושאים שהמכבים הם מוטיב חשוב בו תוצג בהרצאה. תקצירי הרצאות מושב ח' - חברה, תרבות ואיכות חיים יו"ר: פרופ' מיכל שמאי - אוניברסיטת חיפה הניצחון הפרדוקסי של המתנחלים \ עמי פדהצור והולי גאלי - אוניברסיטת טקסט, אוסטין המאמר מתמודד עם השאלה כיצד הצליחו המתנחלים ביהודה ושומרון לבסס את מעמד ההתחלויות ולהגדיל באופן קבוע את מספר התושבים בהן גם בתקופות בהן ממשלות ישראל הפגינו כלפיהם הסתייגות וניסו להצר את צעדיהם. את המענה לשאלה אנו מוצאים בגמישות הארגונית של המתנחלים ובעובדה שכבר מראשית הדרך אופיינה תנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון במבנה רשתי רופף שאפשר הצטרפות של שחקנים חדשים למערכת, יצירתיות וחופש פעולה נרחב. באופן זה נוצר תהליך של התכה בין המתנחלים לזרמים הפוליטיים המרכזיים בישראל. חשוב מכך, המתנחלים הצליחו להחדיר ולגייס שחקנים המצויים בצמתים רבי חשיבות של המנהל הציבורי ואשר פעלו בהתם לאינטרסים של ההתיישבות. השפעת מקום המגורים על דפוסי התנהגויות סיכון לבריאות ואורחות חיים \ ליאת קורן - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, מרים ביליג - מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן מטרת המחקר לבחון את השפעת מקום המגורים ואת ההשפעות הסוציו-דמוגרפיות על דפוסי התנהגויות סיכון לבריאות ואת אורחות החיים, על ידי השוואה בין שלוש קבוצות סטודנטים הלומדים במרכז האוניברסיטאי אריאל: סטודנטים המתגוררים באריאל, סטודנטים המתגוררים ביישובים אחרים ביהודה ושומרון וסטודנטים המתגוררים בשאר חלקי הארץ. ממצאי המחקר מתבססים על שאלון דיווח עצמי, מובנה ואנונימי בנושאי בריאות, רווחה ודפוסי התנהגויות סיכון, שהועבר בקרב 1,574 סטודנטים לתואר ראשון בחודשים אפריל-מאי 2009. הממצאים מצביעים על הבדלים משמעותיים ומובהקים בין הקבוצות השונות הן ברמה הסוציו-דמוגרפית והן בהתנהגויות הבריאות והסיכון. עיקר ההבדלים נמצאו בין סטודנטים המתגוררים באריאל לאלו המתגוררים בשאר יישובי השומרון. שכיחות ההתנסות בחומרים (למשל, עישון סיגריות, עישון נרגילה, שתיית אלכוהול ועישון מריחואנה) גבוהה יותר באופן מובהק בקרב סטודנטים תושבי אריאל בהשוואה לסטודנטים תושבי יהודה ושומרון (שאינם מאריאל) ואזורים אחרים בארץ. סטודנטים המתגוררים בקביעות באריאל מדווחים על שמירה על אורחות חיים טובים - תזונה נבונה ופעילות גופנית בשכיחות גבוהה יותר מאשר סטודנטים תושבי יו"ש או אזורים אחרים בארץ. למרות זאת, ממצאי המחקר מלמדים כי להבדלים הסוציו-דמוגרפים והתרבותיים ישנה השפעה מכרעת על דפוסי התנהגויות בריאות וסיכון לבריאות, יותר מאשר לאזור המגורים. פסיכולוגיה של האימהות - אישיות, עזרנות ותחושת משמעות בחיים \ אבירה רייזר -המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון בכדי לבחון את תרומתה של גישת המערכות ההתנהגותיות של בולבי (1969/1982) לניבוי משמעות בחיים נערכו שני מחקרים. בשני המחקרים נבחנה תרומתם המשולבת של שתי מערכות פסיכו ביולוגיות התנהגותיות: התקשרות ועזרנות לניבוי תחושת משמעות בחיים וחיפוש אחר משמעות בחיים. המחקר הראשון כלל 335 בוגרים, יהודים, בגילאי 20-60. ממצאי המחקר הראו כי רמת דתיות, רמות נמוכות של חרדה בהתקשרות וכן רמות נמוכות של הימנעות בעזרנות מנבאים תחושת משמעות בחיים. רמות גבוהות של חרדה בהתקשרות מנבאות חיפוש אחר משמעות בחיים. המחקר השני כלל 120 סטודנטיות דתיות לאומיות, המתגוררות ביו"ש ולומדות במרכז האקדמי אריאל. כל הסטודנטיות נשואות ולהן ילד אחד לפחות. מחציתן עובדות במהלך הלימודים ומחציתן לומדות. במחקר השני נמצא כי הימנעות בהתקשרות והימנעות בעזרנות קשורות בקשר שלילי לתחושת משמעות בחיים. כמו-כן נמצא כי נשים דתיות המשלבות הורות, עבודה ולימודים מדווחות על פגיעה בתחושת המשמעות בחיים בהשוואה לנשים המשלבות הורות ולמודים בלבד. בנוסף נמצא כי מימד החרדה בהתקשרות וגיל האישה תורמים לניבוי חיפוש אחר משמעות בחיים. מספר ילדים נמצא בקשר שלילי עם חיפוש אחר משמעות בחיים. ממצאי שני המחקרים מלמדים על חשיבותה של הגישה הפסיכו ביולוגית להבנת תחושת המשמעות בחיים אצל הפרט ועל הצורך לבחון את משמעות החיים בקרב מגזרים שונים. הרווחה האישית וחוויית הזקנה בשומרון ובבנימין \ אהובה אבן זוהר - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון המחקר עוסק ברווחה האישית וברשתות התמיכה של זקנים המתגוררים בישובים קהילתיים בשומרון ובבנימין. חלק מהתושבים המתגוררים בשומרון ובבנימין שנים רבות נמצאים כיום בגיל הזקנה או על סף גיל זה. אחרים עברו להתגורר באזורים אלו בגיל הזקנה מסיבות שונות הקשורות למצבם המשפחתי (התאלמנות) או להתדרדרות במצבם הבריאותי והתפקודי בדרך-כלל כדי להיות קרובים לילדיהם הבוגרים. במחקר נבדקו הבדלים בנושא הרווחה האישית בין 107 זקנים המתגוררים בשומרון ובבנימין ממניעים אידיאולוגיים ו/או דתיים לבין 96 זקנים המתגוררים בשומרון ובבנימין ממניעים אחרים. כמו כן, נבדקו ההבדלים ברשתות התמיכה הפורמלית (שירותים ממסדיים) והבלתי פורמלית של הזקנים (בני משפחה, חברים, שכנים) בשתי הקבוצות. הממצאים מראים שרווחתם האישית ורמת התמיכה החברתית הבלתי פורמלית של קבוצת הזקנים המתגוררים בשומרון ובבנימין מטעמים אידיאולוגיים ו/או דתיים גבוהות יותר מאשר אצל הזקנים האחרים. בנוסף נמצא שהגורם העיקרי המנבא את הרווחה האישית הוא "התמיכה החברתית הבלתי פורמלית". בחינת ההבדלים בין הקבוצות במידת השימוש בשירותי התמיכה הפורמלית בשירותים המיועדים לזקנים מראה שבשירותי השרות לקשיש של מחלקת הרווחה ובמרכז היום לקשיש משתמשים יותר הזקנים המתגוררים בשומרון ובבנימין מטעמים לא אידיאולוגיים ו/או דתיים מאשר הזקנים המתגוררים ביישובים אלו מטעמים אידיאולוגיים ו/או דתיים. בביקור במועדונים לגמלאים לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות. ממצאי המחקר מספקים תמונה מסוימת על אוכלוסיית הזקנים בשומרון ובבנימין שעשויה לתרום בפיתוח מענים לצרכיהם. חוייותיהם של זקנים העוברים לגור ליד ילדיהם ביישובי יהודה ושומרון \ חיה פאסיק - המרכז האוניברסיטאי אריאל מטרת מחקר זה היא להבין את נקודת מבטם של זקנים שעברו למגורים בישובים קהילתיים ביהודה ושומרון בסמיכות למשפחות ילדיהם. ממצאי המחקר מבוססים על ראיונות עומק עם 14 זקנים בגילאים 69-85, שמתגוררים ביו"ש ליד ילדיהם בין שנה ל 20 שנה. הטקסטים של הראיונות נותחו לפי שיטת ה- Interpretative Phenomenological Analysis. הממצאים כללו ארבע תמות: 1. מניעים למעבר. המשפחה הינה הגורם המושך ביותר לשינוי משמעותי במקום מגוריהם. הגעגועים למשפחה, הלכידות המשפחתית וכן דפוסי העברה בין דורית במגורים בסמיכות לילדים היוו טריגר חזק למעבר, יותר מכל גורם אחר. אצל רוב רובם של המרואיינים יש הזדהות אידיאולוגית עם ההתיישבות ביו"ש, אך בודדים ייחסו את האידיאולוגיה כגורם למעבר מקום. 2. דפוסי התקשרות למקום. המרואיינים ציינו את המשפחה יחד עם הקהילה כמקשרים ביותר ליישוב. במקרים בהם תואר קשר שלילי או העדר קשר עם בני המשפחה נשמעה גם אי שביעות נחרצת לגבי מקום המגורים והשירותים שניתנים בו. נראה כי גורם הזמן משפיע באופן חיובי על ההתקשרות למקום החדש. ניתן היה להבחין בתחושת אובדן מקום בקרב המרואיינים בעיקר אצל נשים בשל חיבור קודם למקום הגיאוגרפי ולאנשי קהילה, אך עם זאת חוויית אובדן זה מתפוגגת כאשר הזקנים מוקפים בבני משפחתם הקרובה. 3. תפיסת האיום הביטחוני-פוליטי .גם הפן הזה בחוויית המרואיינים קשור לקשר המשפחתי. הם הצהירו כי אינם חוששים מהאיום הביטחוני המלוּוה למגורים בשומרון כפי שילדיהם אינם חוששים. כשיש אזכור לחשש לביטחון הפיזי הדגש הוא על הדאגה לבני המשפחה וההגנה עליהם במגורים ביישוב. המרואיינים כן חוששים מתהליך מדיני של פינוי שעלול להעמיד אותם בסיטואציה של לחימה על ביתם יחד עם ילדיהם. 4. נרטיב המעבר ליו"ש בהקשר של נרטיבים של מעברי מקום קודמים. גם בתמה זו סיפור מקום ומשפחה שזורים ביחד. חוויית בניית בתים ושתילת גינה בעבר מקפלת לתוכה חוויית לידה, חינוך ילדים ושתילת ערכים. מתיאור חיים על גלגלים של בני המשפחה בשל מעברים שונים, תואר המעבר הנוכחי כמקום השתקעות לכל בני המשפחה, כמקום השומר על הלכידות המשפחתית וכמקום אליו הוחלט "יחד" להגיע ו"להתנחל". מחקר זה מבוסס על עבודתם של סטודנטים בביה"ס לעבודה סוציאלית במרכז האוניברסיטאי אריאל. תודה מיוחדת לראשי צוות המחקר שולמית בר-שלום ואירית נשיא. תקצירי הרצאות מושב ט' - חידושים בחפירות הארכאולוגיות ומבט לעתיד יו"ר: חנניה היזמי, קמ"ט ארכאולוגיה, אזור יהודה ושומרון סקירה על מצב הארכאולוגיה והפיתוח ביהודה ושומרון \ אל"מ מנצור ראיד, סגן ראש המנהל האזרחי, אזור יהודה ושומרון יישובי מערות מתקופת הברזל בספר המדבר של ארץ בנימין \ יובל פלג - יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה, איו"ש אזור ספר המדבר של ארץ בנימין, הוא חבל ארץ המתאפיין בכמות קטנה יחסית של משקעים אך עם זאת, מאפשר גידולים חקלאיים ושטחי מרעה. בשטח זה, המשתרע ממעלה אדומים בדרום ועד מעלה אפרים בצפון, נסקרו ונחפרו מספר אתרים בהם נמצאו ממצאים המתוארכים לתקופת הברזל . המאפיין העיקרי של אתרים אלו, היא העובדה שבכולם קיימות מחד מערות רבות ששימשו כמערות מגורים ומאידך, שרידי הבנייה בהם מעטים. השימוש במערות טבעיות כמקום מגורים קבוע או זמני על-ידי בני האדם, ידוע זה מכבר ובאזורים דוגמת דרום הר חברון, אף נמשך עד היום. למערה, יתרונות ברורים הכוללים השקעה מועטה מצד הבוחר להתיישב בה ושמירה על חום בחורף וקרירות בקיץ. על העובדה כי מערות שימשו למגורים, או לפחות למגורים זמניים מעידים שני סיפוריים מקראיים: על לוט מסופר כי התיישב במערה לאחר שעלה עם שתי בנותיו מצוער (בראשית יט:ל) וגם אליהו הנביא משתמש במערה למגורים זמניים (מלכים א יט:ט). בהרצאה, אסקור את האתרים בהם נתגלו מערות מגורים מתקופת הברזל ואעמוד על המאפיינים הייחודיים של צורת התיישבות זו, בספר המדבר של ארץ בנימין. מערות קבורה בסבסטיה \ דלית רגב ועוזי גרינפלד - יחידת קמ"ט ארכאולוגיה, איו"ש חפירת הצלה זו נעשתה מזרחית לכביש דיר-שרף בזריה בסמוך לשבי שומרון, לאחר פגיעה שנגרמה למספר מערות במסגרת הרחבת הכביש. החפירה נערכה בתשעה מוקדים: שתי מערות מגורים, קיר בנוי אבני גוויל ושני כוכי קבורה מתחתיו, כוך קבורה קטן וחמש מערות קבורה. ארבעה קברים נמצאו בשיפולי תל שומרון-סבסטיה, קבר סמוך לישוב שבי שומרון לא נפגע ע"י העבודות, וקבר נוסף נמצא בהמשך הכביש ובצמוד אליו. בחפירה נמצאו שלושה סרקופגים מאבן, כלי זכוכית, נר תמים ומספר שברי נרות, מסמרי ברזל ולוחיות ברונזה השייכות כנראה לקופסה או מיכל כלשהו, טבעות ברונזה ומספר מטבעות. כמו כן נמצאו כלי חרס רבים המתוארכים מתקופת הברזל , התקופה הפרסית, תקופה הלניסטית, תקופה רומית קדומה, תקופה רומית מאוחרת/ביזנטית, והתקופה הממלוכית. רובם הגדול של כלי החרס הינם מקומיים. כלי הזכוכית שנמצאו בקברי סבסטיה כוללים בעיקר בקבוקים, שהם הממצא נפוץ בקברים, אך גם קערות ופכים. הבקבוקים מתוארכים כולם למאות הראשונה והשנייה, ואילו הקערות והפכים מתוארכים למאות השלישית והרביעית לספה"נ. כלי הזכוכית בקברי סבסטיה הינם כלים פשוטים ואינם כוללים כלים מעוטרים או מפוארים. שלושת הסרקופגים שנמצאו בשניים מהקברים הם מהטיפוס השומרוני אשר נפוץ בעיקר באזור שכם. השימוש בסוג זה של סרקופגים החל ברבע השני של המאה שנייה ונמשך עד לאמצע המאה השלישית לספה"נ. הסרקופגים השומרוניים הינם בעלי אפיונים סגנוניים בולטים, כל הסרקופגים מסוג זה נעשו מאבן גיר ויוצרו ככל הנראה באותו בית מלאכה. מערות קבורה אלו הינן חלק מנקרופוליס העיר סבסטיה-סמריה בתקופה הרומית המשתרע על המדרונות המערבי והצפוני של העיר. חלק מהקברים הותקנו כבר בתק' הברזל, אחרים בתק' ההלניסטית, ובחלקם נמצאו ממצאים עד לתקופה המוסלמית המאוחרת. קבוצת קברים זו מגוונת גם מבחינה ארכיטקטונית, חציבתם לא אחידה מבחינה סגנונית, חלקם עשויים בצורה מרושלת והכוכים בהם אינם אחידים. חר' גועפר (מערב) - ישוב כפרי מימי בית שני במערב רמת אל ג'יב \ בנימין הר-אבן - יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה, איו"ש במהלך קיץ 2010 נערכה חפירת הצלה, מטעם קצין מטה ארכיאולוגיה ביו"ש, בחורבת ג'ועפר (מערב) הנמצאת בתחום היישוב גבעת זאב. האתר נבנה על מדרונה הדרומי של שלוחה המצויה בקצה המערבי של רמת אל ג'יב, על גבול אשדות ההר. מיקומו כ-7 ק"מ מצפון מערב לירושלים, לצד הדרך הראשית, מעלה בית חורון, העולה מהשפלה לעיר. בחפירה נחשפו שרידים של מכלול מגורים המשתרע על פני כ-2 דונם, אשר שימש ככל הנראה, כבית מגורים של משפחה מורחבת. תוכנית המכלול כוללת מס' רב של חדרי מגורים ושירותים הבנויים סביב חצר מרכזית קטורה. מדרום לחצר נחשף המטבח ובו סידרה של חמישה טבונים ששימשו לבישול. במרכז המבנה נחשף חדר טהרה ובו מקווה טהרה מטויח שהירידה אליו באמצעות שלוש מדרגות ואילו בצידו הדרומי של המכלול נחשף אזור תעשיה, ובו מתקנים להפקת סיד. מן החפירה עולה כי האתר שימש בימי הבית השני למן שלהי התקופה ההלניסטית ועד לימי המרד הגדול ופסק להתקיים לאחריו. הממצא כולל כלי חרס, כלי אבן וכן מטמון מטבעות ובו כ- 200 מטבעות מימי בית חשמונאי ועד המרד הגדול. בעקבות תעודות וכתובות – מערכות מסתור בדרום הר חברון \ איתן קליין ודביר רביב - אוניברסיטת בר אילן שישה שמות אתרי יישוב יהודי שהתקיימו בדרום הר חברון בפרק הזמן שבין שתי מרידות היהודים ברומאים (135-70 לסה"נ) ידועים מתעודות שנתגלו במדבר יהודה ומכתובת שנקבעה במאוזוליאום בטבריה. לאור תפוצתם של מטבעות מרד בר-כוכבא ומציאתם גם באתרים בדרום הר חברון מקובל כיום כי תושבי האזור היהודים השתתפו במרד בצורה פעילה. על אף קביעה זו ובניגוד לאזורים אחרים ביהודה שנכללו בתחום המנהל הבר-כוכבאי, מעטות הן מערכות המסתור אשר התגלו עד כה בדרום הר חברון. במהלך שנת 2010 נערכה עבודת שדה בששת האתרים העתיקים הנזכרים מעלה בידי כותבי שורות אלה. שיערנו כי אם אכן היו האתרים מיושבים ביהודים במהלך מרד בר-כוכבא יהיה באפשרותנו לאתר לפחות בחלקם מערכות מסתור ולשייכם לתקופת מרד בר-כוכבא. במהלך עבודת השדה התגלו בארבעה מתוך ששת האתרים חללים תת-קרקעיים אשר חוברו זה לזה האחד לשני במחילות צרות המאפשרות מעבר בזחילה בלבד. לעיתים פונות המחילות בזויות חדות ומשנות את מפלסן. לאורך דפנות המחילות ובחללי המערכות הותקנו שקעים אשר שימשו להנחת נרות. במרבית המערכות מאפשרים הנתונים הצורניים להציע כי אלו שימשו למסתור, כפי הנראה בימי מרד בר-כוכבא. גילוי מערכות המסתור באתרים אלו מעשיר את ידיעותינו על תולדות האזור ומהווה עדות נוספת להשתתפותם הפעילה של תושבי דרום הר חברון במהלך המרד. כנסיה מפוארת מהתקופה הביזנטית ומבנה ציבורי קדום בחורבת מדרס שבשפלת יהודה \ אמיר גנור, אלון קליין, רינה אבנר ובועז זיסו - רשות העתיקות, ירושלים בסוף שנת 2010 ובחודש ינואר 2011, נחשפה כנסייה מפוארת ותחתיה מבנה ציבורי קדום בחורבת מדרס שבשפלת יהודה. חורבת מדרס מוכרת כישוב יהודי גדול מימי הבית השני וממרד בר-כוכבא. הכנסייה נחפרה בעקבות שוד עתיקות מטעם רשות העתיקות. המבנה הוא בסיליקה בעלת מערך כניסה מונומנטאלי הכולל מזוזות ומשקוף מעוטר באורך כ-4 מ' דרכו נכנסים לאולם תווך שבסופו אפסיס. בחזית המבנה אטריום ונארטקס פתוח. במבנה נמצאו פריטים אדריכליים בהם: אדני שיש, עמודי שיש, כותרות קורינתיות, לוחות ועמודי סורג ופריטים מעוטרים מאבן גיר מקומית. השיש יובא אל המבנה ככל הנראה מאסיה הקטנה כל רצפות הכנסייה רוצפו בפסיפסים מפוארים בדגמים גיאומטריים, במוטיבים צמחיים ובמגוון בעלי חיים כנמר, דב, לביאה, חוגלות, דגים וכד'. מתחת לאפסיס התגלה קבר ומעליו בפטיסטריום. מתוך הקבר ישנו מעבר אל מערכת מסתור המשתרעת מתחת לכל מבנה הבסיליקה. מבנה הכנסייה בנוי על מבנה ציבורי גדול נוסף בתוכנית בזיליקה רבועה עם עמודי אבן גיר מונומנטליים. חוקרים אחדים מציעים לזהות במקום את קברו של זכריה הנביא בהסתמך על התיאור במפת מידבא ומיקומו הגיאוגרפי. תקצירי הרצאות מושב י' - סוגיות בהיסטוריה פוליטית יו"ר: פרופ' משה שרון - האוניברסיטה העברית בירושלים והמכללה למדינאות תפיסת ההתיישבות של שרון כבסיס לתפיסתו המדינית \ חגי הוברמן שלושה מסמכים מלמדים על תפיסתו המדינית של שרון ביו"ש, כפי שבוטאה גם בתוכניות ההתיישבות שלו. ב-25 במאי 1979 החלו שיחות בין ישראל ומצרים על כינון אוטונומיה ביו"ש, כחלק מהסכם השלום בין שתי המדינות. שרון הביע חשש שהאוטונומיה תוביל לכינון מדינה פלשתינית. לשיטתו הדרך למנוע זאת היא בפריסת גושי התיישבות יהודית נרחבים בכל יהודה ושומרון. זה הבסיס לתוכנית ההתיישבות של שרון מאוקטובר 79. בחודש תשרי תש"מ, אוקטובר 1979, השלימה ועדת השרים לענייני התיישבות בראשותו של אריאל שרון, הכנת "תוכנית שנתית להתיישבות ביהודה, בשומרון, בחבל עזה וברמת הגולן". הייתה זו הפעם הראשונה והיחידה שגורם ממשלתי הכין תוכנית התיישבות מקיפה ביו"ש. התוכנית הביאה בחשבון את כל השיקולים הדרושים, בתוכם מצב הקרקעות, שיקולי ביטחון ושיקולים דמוגרפיים. תפיסת ההתיישבות של התוכנית הייתה בגושי התיישבות ולא יישובים מבודדים – כדי למנוע רצף פלשתיני העלול להתפתח למדינה פלשתינית. ב-17 ביולי 1995 הכין שרון מסמך מפורט, בן 4 עמודים, לא מוכר, המפרט את עקרונות הביטחון של ישראל ביו"ש שעל המדינה לשמור בכל הסדר עם הפלשתינים. המסמך הנדיר בכתב ידו של שרון, שלא פורסם עד כה, מלמד על תפיסת הביטחון של שרון ביו"ש גם אחרי הסכם אוסלו. גם כאן נשמר העיקרון של מניעת אפשרות להקמת מדינה פלשתינית באמצעות שמירת אזורי ביטחון, המבוססים על ההתיישבות. בה' בכסלו תשנ"ח, 4 בדצמבר 1997, ימי ממשלת נתניהו, הציג שרון ל"מטבחון", הדן על המשך נסיגות הביניים ביו"ש, מפה שבה אזורים שעל ישראל לשמור בידיה בכל הסכם – על פי תפיסת ההתיישבות. המפה יוצרת ארבעה גושים פלשתינים מנותקים אלו מאלו. כך, לשיטת שרון, יימנע הרצף הפלשתיני העלול להתפתח למדינה פלשתינית. אשכול וההתנחלויות – בין "ההחלטה הסודית" ל"קביעת עובדות בשטח" \ יוסי גולדשטיין - המרכז האוניברסיטאי אריאל בהרצאה נבהיר את הסיבות לסתירה כביכול בין תמיכתו של ראש הממשלה לוי אשכול, עד יומו האחרון, בנסיגת ישראל מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, לבין תמיכתו בסיפוחה של ירושלים המזרחית וכינון התנחלויות בסיני, בגדה המערבית וברצועת עזה. שמונה ימים אחרי שממשלת ישראל קיבלה את "ההצעה הסודית" שהעלה אשכול בישיבת הממשלה שהתקיימה שבוע לאחר תום מלחמת ששת הימים (18--19 ביוני 1967), ואשר לפיה תנהל ישראל משא ומתן שבמסגרתו תציע את החזרת מרבית השטחים הכבושים, תמורת שלום מלא, קיבלה הממשלה הצעה נוספת שלו – סיפוח מזרח ירושלים ובנותיה. ההצעה הזאת עמדה, עקרונית, בניגוד גמור לקודמתה. שהרי אם יתנהל אותו משא ומתן, כיצד ניתן לספח עתה חלקים מאותם שטחים שנכבשו? שני הפנים שהציג אשכול סתרו, כביכול, זה את זה. ואולם מבחינת תפיסתו והשקפת עולמו לא הייתה כאן סתירה. אשכול חזר שוב ושוב על כך ש"ידינו מושטות לשלום לכל מי שחפץ בשלום". הוא גרס כי אין מניעה שגם מזרח ירושלים תהיה חלק מאותו משא ומתן בין ישראל למדינות ערב. אך הוא היה ספקני מאוד לגבי נכונותן של ארצות ערב לשאת ולתת עם ישראל על השכנת שלום מלא ובר קיימא, ולכן על-פי גישתו הישנה, יש לקבוע עתה "עובדות בשטח". ירושלים, מחמת חשיבותה ההיסטורית, הסנטימנטלית והלאומית, הייתה ראויה מבחינתו להתכבד ראשונה בקביעת עובדות. חודש לאחר-מכן כבר הסכים להתנחלותם של חברי קיבוצים בעלייקה שברמת הגולן. מיד אחר-כך הסכים ליישובן של שתי היאחזויות נח"ל ברמה, בבניאס (לימים: קיבוץ שניר) ובאל על, ושתי היאחזויות נח"ל בצפון חצי-האי סיני. חודש אחר כך הסכים גם להקמתן שלוש היאחזויות נח"ל בגוש עציון, מאותם טעמים עצמם. הלגיטימציה הסופית לדידו של אשכול, לקביעת "עובדות בשטח" בשטחים שנכבשו, היו ההחלטות שהתקבלו בוועידת הפסגה הערבית, שהתכנסה בחרטום ב-29 באוגוסט 1967. "שלושת הלאווים" שהתקבלו שם, כפי שכונו בעיתונות הבינלאומית – לא למשא ומתן עם ישראל, לא שלום אתה ולא הכרה בה – היוו מבחינתו אישוש לחשדות שהיו לו מזה שנים רבות, בדבר חוסר נכונותם של מנהיגי ארצות ערב והפלסטינים להשלים עם קיומה של ישראל. מבחינתו, החלטות "ועידת חרטום" הסירו כל מניעה להקמת יישובים בשטחים שנכבשו, והתנאי היחיד לכינונם היה מידת תועלתם הביטחונית, הכלכלית והלאומית. יחד עם זאת ולמרות זאת, הוא לא עזב, עד ימיו האחרונים, את האמונה, שבסופו של דבר יכירו מדינות ערב בישראל ויקיימו עמה שלום מלא ובר קיימא, ובתמורה לכך תיסוג ישראל לגבולות "הקו הירוק", ותיאלץ, בכלל זה, לוותר על ההתנחלויות שהקימה. חיל האוויר הבריטי מול הטרור הערבי בשומרון ב-1936 \ רבקה ירמיאש - האוניברסיטה העברית בירושלים הרצאה זה עוסקת בחיל האוויר הבריטי ובמלחמתו בטרור הערבי בהרי השומרון בחודשים אפריל – אוקטובר 1936, פרק הזמן שהוגדר בהיסטוריוגרפיה של המרד הערבי כשלב הראשון. בתום מלחמת העולם הראשונה חרגה ממשלת בריטניה ממנהגה והעבירה את התפקיד המסורתי של שמירה ביטחונית באימפריה, מידי משרד המלחמה לידי משרד האווירייה. בהרצאה תבחן השפעתה של החלטה זו, וכן תוצאותיה של מדיניות הפיקוח הביטחוני של משרד האווירייה, על רקע אירועי המרד. הדיון מתמקד בהשפעתם של דמויות המפתח על האירועים, זו של מפקד יחידות חיל האוויר אייר קומודור ריצ'רד פיירס, שהיה גם המפקד הכללי של כל הכוחות, ושל הנציב סר ארתור ווקופ, ומנתח את מערכת היחסים שביניהם. בשעה שחוקרים רבים הניחו ששני האישים נמצאו בקונפליקט מתמיד, מסקנותיי לעניין זה שונות. עם הגעת תגבורות רבות לארץ, והשינוי במאזן הכמותי של הכוחות הבריטיים לטובת יחידות רגלים, נשקלה האפשרות להחליף את הפיקוד העליון מהאווירייה לצבא, הדבר לא נעשה, למרות אי ההתאמה של חיל האוויר בלחימה בהרים. אבחון גם את שאלה מדוע לא הוטל משטר צבאי בשלב מוקדם של המרד, למרות הקולות מצד הנהגה אזרחית לעשות כך. אדון בשאלת יכולותיו של חיל האוויר לשמר את ההובלה הביטחונית בידיו, על רקע פעילותו מול הטרור הערבי באזורים הכפריים של השומרון, וכן בשאלת ההובלה של כוחות ופיקוד עליהם. מסעות תנועות הנוער וחוגי המשוטטים לעיר חברון בתקופת המנדט \ יורם אלמכיאס וניבה בן שחר - מדרשת חברון מסעות בני הנוער לנגב ולמדבר יהודה הם ציון דרך חשוב בבניית התודעה ההיסטורית בקרב בני הנוער בראשית הציונות. החיבור לחבלי ארץ לא נודעים ובעיקר לאתרים בעלי משמעות היסטורית, חיזקו את התודעה הציונית של דור הקמת המדינה. במהלך מסעות אלו טיילו בני הנוער בעיקר במדבר יהודה וצפון הנגב, אך פעמים רבות כללו בטיולים אלה גם אתרים נוספים באזור יהודה: בית לחם, בית צור, חברון, יאטה, זיף, מעון ועוד. הגופים שעסקו בטיולים אלו היו מתנועות שונות ומזרמים מגוונים: תנועת 'מכבי', השומר הצעיר, הנוער העובד והלומד, בני עקיבא, חוגי המשוטטים, הפלמ"ח. פעמים רבות טיולי ההר והמסעות למדבר יהודה כללו גם סיור בעיר חברון. את הסיורים האלו יש לחלק לשתי תקופות עיקריות: עד מאורעות תרפ"ט-עת הייתה קיימת קהילה יהודית בעיר. והשנים שלאחר המאורעות, עד שנות ה-40 - שנים כבר לא הייתה קהילה יהודית בעיר. לעיתים חברון שימשה רק כבסיס יציאה לטיול במדבר יהודה אך פעמים רבות הייתה חלק אורגני מהמסע. עדויות רבות: ארכיוניות, ומעיתוני התקופה- מצביעות על תופעה ייחודית של ריבוי הטיולים שכללו את חברון דווקא ברשימת האתרים במסלול. התופעה בולטת במיוחד לאור העובדה שחברון נחשבה מאז ומתמיד לעיר 'ישוב ישן' מרוחקת, המנותקת ממרכזי העשייה היישובית הציונית, ויחד-עם-זאת הייתה מוקד משיכה לתנועות נוער מהזרמים של 'הישוב החדש' וההתיישבות העובדת. הקבוצות פקדו את חברון ואתריה: מערת המכפלה, בית הכנסת אברהם אבינו, 'אשל אברהם' ועוד. בני הנוער לא דילגו על ביקור בעיר האבות גם כשלא היו יהודים בעיר והמוסדות היהודיים עמדו בשיממונם. בהרצאה זו ניתן סקירה על תופעת הטיולים והמסעות לחברון משנות ה-20 ועד שנות ה-40. ובעיקר, ננסה לנתח ולהסביר את המניעים שעמדו מאחרי תופעה ייחודית זו. הבריטים בארץ בנימין: על בית קברות צבאי בריטי ממלחמת העולם הראשונה \ מיכל בן יעקב - המכללה האקדמית לחינוך אפרתה לבתי קברות פנים רבות והם משמשים כאתרי זיכרון לפרט ולכלל. צורתם מבטאת את ערכי החברה ותפיסותיה בקשר לעברה ולהנצחתו. בתי הקברות הצבאיים נתפסים גם כאנדרטאות המייצגים את האומה ואת האידיאלים שלה, ומעלים על נס את הגבורה שבהקרבת בניה למען קיומה. בכל המובנים האלה אין בולט מהמקרה של בתי הקברות הבריטיים שהוקמו לחללי מלחמת העולם הראשונה, 'המלחמה הגדולה' ('The Great War'). בהרצאה זו אבחון מקרה מעניין של בית קברות צבאי אחד שהוקם בימי המלחמה וטופח לאחר-מכן, אך למרות זאת, נשכח והושכח. בערב חנוכה תרע"ח (9 בדצמבר 1917) נכנס לירושלים הצבא הבריטי בראשותו של הגנרל אדמונד אלנבי, וצבא העות'מאני נסוג צפונה. בתחילת 1918 התייצב קו החזית צפונה מרמאללה, לאורך הקו הנודע 'עוג'ה - עוג'ה'. בית קברות צבאי הוקם בשטח, סמוך לכביש הראשי על גב ההר, כיום בשטח של היישוב בית אל, בחבל בנימין. בפי הבריטים הוא כונה 'לימבר היל' (Limber Hill Military Cemetery), על שם הקוד הצבאי שניתן לגבעה שעליה הוקם. במשך כארבעה חודשים וחצי, מסוף מאי ועד תחילת אוקטובר 1918, נקברו שם חללים מקרבות וממחלות: חיילים מבריטניה, מדרום אפריקה ומהודו ששירתו בצבא בריטניה וחבר העמים הבריטי וכן חיילים תורכים, ככל הנראה שבויי מלחמה או מתים שגופותיהם נמצאו בשטח. כ-40 שנה לאחר-מכן ננטש בית הקברות באופן רשמי ואין כל סימן היכר המעיד על ייעודו או על הקברים שהיו שם, ושככל הנראה עדיין נמצאים. עיון בתולדות בית הקברות עולות שאלות רבות לא רק על הסיבות להקמתו, אלא בעיקר על נטישתו.