יום ו', יד’ בניסן תשע”ט
    דף הבית  |  אודות  |  באמצע הדרך  |  מדפי המחקר  |  אתרים  |  גלריה  |  רשימת תפוצה  |  גליונות  |  פורום  |  יצירת קשר  
יישוב יהודי מתקופת הבית השני וימי מרד בר-כוכבא בשפלת יהודה

ישוב יהודי בתקופה הרומית בשפלת יהודה חורבת מדרס שוכנת במרכז שפלת יהודה. בתקופה הרומית, השתרעו מבני היישוב על פני שטח של יותר מ - 120 דונם, ולפיכך זהו אחד האתרים הגדולים במרכז שפלת יהודה. היישוב מתפרס על סדרה של טרסות רחבות החולשות על האדמות הפוריות בערוץ נחל חכליל ויובליו – מן הסתם מקור פרנסתם של התושבים הקדומים. בערוץ הנחל היו בעבר מי תהום גבוהים ונחפרו בו בארות. בארות אלה מופיעות במפות מימי המנדט, אך מימיהן נתדלדלו בעשרות השנים האחרונות בשל שאיבת יתר. הבארות נתכסו עפר ומיקומן נעלם כתוצאה מן העיבוד החקלאי האינטנסיבי. בערוץ המפריד בין האתר לרמת אבישור עוברת דרך חשובה, שחיברה את עזה ואשקלון עם ירושלים דרך בית גוברין. בתקופה הרומית זו הייתה אחת הדרכים החשובות באזור, ולאורכה הוצבו תחנות של אבני מיל. תולדות המחקר במקום אתר תואר לראשונה על ידי ויקטור גרן, שמסר פרטים כלליים על מבני הציבור ועל אחת ממערות הקולומבריום. גרן ציין שבערוץ הנחל נבנו שתי בארות עתיקות שסיפקו עדיין מים. בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת ערך במקום לוי יצחק רחמני סקר ארכיאולוגי חלקי ותעד מערת קולומבאריום גדולהכמו . כן תועדה "פיראמידת-מדרגות" בראש האתר – הניצבת למעשה מחוץ לשטח החורבה העתיקה. על פני שטח האתר נאספו חרסים מן התקופות הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזאנטית ואילך. המחקר בראשית שנות השמונים הסקר השיטתי הראשון של החללים התת-קרקעיים בוצע על ידי עמוס קלונר יחד עם עמוס פרומקין וחברי המלח"ם בשנת 1981 . בסקר זה עמדו החוקרים על מספרם הגדול של החללים התת-קרקעיים, על שכלול החציבה ועל מימדי האתר לאחרונה פרסמו המחברים מאמר המסכם מחקר רב שנים הנערך על האתר ובסביבתו. את המאמר ניתן למצוא כאן: חידושים בחקר ירושלים.pdf מחקר נוסף, שהתמקד בשרידי שלושה מבני ציבור, בוצע על ידי צבי אילן בשנות השמונים של המאה הכ'. אחד המבנים, ממוקם בראש המדרון, בקצה הצפוני של היישוב ועשוי אבני גזית נאות בסיתות שוליים. אילן העלה את האפשרות שהיה זה בית כנסת קדום. בקרבת המבנה נמצא מספר פריטים מגולפים היטב, בהם פריט המגולף בצורת קונכיה, ששימש ככל הנראה כחלקה העליון של גומחה חצי עגולה. מבנה זה ממתין לחפירה יסודית שתחשוף את צפונותיו. גומחה. צילום:יהושע לביא מבנה בית הכנסת. צילום: יהושע לביא גילויה של הכנסיה המרוצפת בפסיפס מעוטר לאחרונה (ראשית שנת תשע"א - 2010 – 2011) יזמו אמיר גנור ואלון קליין מרשות העתיקות חפירה באחד ממבני הציבור שאותר על ידי אילן וקלונר בעבר, וכונה "בניין המשקוף". נחשף מבנה בסיליקלי בעל אולם תווך, שתי סיטראות ואפסיס הפונה לכוון מזרח. ממערב למבנה נתגלה אטריום, ונרתקס חיצוני ממנו נכנסים דרך שלושה פתחים אל המבנה. המבנה, שהוקם בתקופה הביזאנטית על גבי שרידים קדומים יותר, מרוצף פסיפס מעוטר בדגמים גיאומטריים מרהיבים ביופיים ובבעלי חיים וציפורים הנתונים בתוך מדליוני גפן ואקנטוס. במפולות הבניין נתגלו פריטים מגולפים מעוטרים בצלבים ועמודים וכותרות עשויים שיש מיובא. הפתח המרכזי, שמזוזותיו נתגלו באתרם ומעליהם ניצב המשקוף שתואר בעבר על ידי קלונר ואילן, נסתם בבניה דלה אחרי יציאתו של מבנה הציבור משימוש. ממזרח לבניה גילתה משלחת רשות העתיקות שני חדרונים. אחד מהם שימש כשילוב של בפטיסטריום (חדר טבילה) שנבנה מעל מערת קבורה. המערה הותקנה בתוך חלל קדום יותר, שנחצב במקורו כחלק מן התשתית של היישוב היהודי מימי הבית השני וימי מרד בר-כוכבא. רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים הלאומיים החלו בפעולות שימור וחשיפה לקהל של מבנה הכנסייה, ועשרות אלפי מבקרים פקדו את המקום. בעקבות פגיעה קשה ברצפות הפסיפס שבוצעה על ידי אלמונים בחודש מרץ 2011, הוחלט לכסות את האתר באופן זמני, לקראת חידוש עבודות השימור והשחזור בו. תולדות היישוב באתר בהעדר חפירות ארכיאולוגיות שיטתיות, קשה לשחזר במדויק את תולדות היישוב ואת שלבי התפתחותו. דומה שהיישוב נוסד בתקופה הפרסית או ההלניסטית הקדומה. היישוב הגיע לשיאו בתקופה הרומית הקדומה והתיכונה, (עד מרד בר-כוכבא) כעדות תפזורת החרסים והטיפולוגיה של החללים החצובים מתחת למבנים של היישוב. היישוב בפרק זמן זה היה מיושב יהודים. לא מן הנמנע כי זהו אחד מ 985 הכפרים/יישובים שחרבו כעדותו של קסיוס דיו. אנו מעריכים כי בסמוך לחורבת מדרס עבר הקו שמצפונו לא הייתה אוכלוסייה יהודית לאחר שנת 136 לסה"נ. בשלב זה של המחקר אין בידינו ידיעות על אופיו והיקפו של היישוב במקום בתקופה הרומית המאוחרת. לא ניתן לקבוע בוודאות אם נשארה ביישוב במקום אוכלוסייה יהודית לאחר מלחמת בר-כוכבא. נראה כי רק חפירה בקנה מידה משמעותי תבהיר את תהליך השתנותה הדתית של האוכלוסייה. תהליך זה אירע בין המאות השנייה והחמישית לסה"נ, אך בשלב זה של המחקר אין לדעת האם זו אותה אוכלוסיה שהמירה את דתה או שמדובר בנוצרים שהגיעו מאזור אחר של האימפריה הרומית-ביזאנטית. היישוב בתקופה הביזאנטית, בעיקר במאות החמישית והשישית לסה"נ היה נוצרי: היה זה כפר קטן, שאולי כלל גם קהילה של נזירים. בחלקו הצפוני של היישוב הוקמה הכנסיה שתוארה לעיל. שרידי הפעילות מתקופה זו בשטח מורים כי היה זה יישוב קטן יותר בשטחו מהיישוב שהתקיים בשלהי תקופת הבית השני וימי מרד בר- כוכבא. ליישוב הביזאנטי יש לשייך גם מערות קבורה מעוטרות בצלבים בחלקים שונים של האתר. בשטח ישנן עדויות לפעילות בימיה"ב ובתקופה העות'מאנית – מכלאות בנויות מאבני היישוב הקדום שימוש במערות הקדומות וחרסים פזורים. חללים חצובים ומערכות התת-קרקעיות בדומה לאתרים אחרים בשפלת יהודה, חקר החללים החצובים מתחת לפני הקרקע מספק פרטים אודות עברו של האתר. בסקר שנערך בשנת 1981 אותרו 56 מערות ומערכות תת-קרקעיות, החצובות בסלע הקירטון, מתחת לכל חלקי היישוב. המערות שימשו לצרכים מגוונים: בורות מים, מחצבות, קולומבריה, מחסנים ועוד. בעשר מערות המצויות מתחת למבני היישוב הקדום אותרו מערכות מסתור אופייניות, חלקן סבוכות ומפותלות. פריסת מערכות המסתור וניתוח תכניתן וממצאיהן מהווים מקור מידע חשוב אודות היישוב בחורבת מדרס בשלהי תקופת הבית השני ובימי מרד בר-כוכבא. קולומבריום. צילום:מאיר רוטר.תמונות נוספות מערות המסתור בחורבת מדרס דומות למאות מערכות שהתגלו ביישובים יהודיים בשפלת יהודה, המייצגות את תופעת המסתור מימי מרד בר-כוכבא. חקר המערכות העלה שמחילות מסתור צרות ומסועפות כמבוך חיברו חללים תת-קרקעיים ששימשו קודם לכן כמרתפי בתים, בורות מים, מקוואות טהרה, אסמים חצובים, מתקני קולומבאריה או בתי בד תת-קרקעיים. פתחיהם המקוריים של החללים נאטמו והוסוו, ואז חוברו ברשת מחילות חצובות והותקנו לאורכן חדרוני מסתור, מחסני אחסון למזון, גישה למתקני מים ואמצעי נעילה. חציבת המחילות ביטלה למעשה ייעודם של המתקנים הקדומים ופגעה במתקנים חיוניים החצובים מתחת לבתים. ההיסטוריון הרומי קסיוס דיו, בן המאות ב- ג לסה"נ, תיאר את מעשי המורדים כך:"הם לא העזו לצאת כנגד הרומאים במערכה גלויה בשדה הקרב, אלא שתפסו את העמדות בעלות היתרון במדינה, וביצרום במחילות ובחומות, כדי שיהיו בידיהם מקומות מקלט בשעת הצורך, וגם כדי שיוכלו להתאגד בהסתר מתחת לאדמה. במחילות תת-קרקעיות אלה נקבו, במרחקים שונים, פירים על פני האדמה, כדי שיחדור בעדם האוויר והאור. בתחילה לא נתנו הרומאים את לבם לכל הנעשה, אולם משהפכה כל יהודה כמרקחה [...] שיגר הדריינוס נגדם את טובי מצביאיו" .(דיו קסיוס, ההיסטוריה של רומא, מתורגם מתוך: ידין תשל"א.257 ). מערכת מסתור בחורבת מדרס.צילום:יהושע לביא. לפי התרשמות דיו קסיוס, המנהרות נחצבו בשל חשש ופחד מהתנגשות גלויה עם הצבא הרומי. ברם, העדות הארכיאולוגית מלמדת כי המורדים היהודים שהעזו להרים את ידם כנגד האימפריה החזקה בעולם, פעלו מתוך יישוביהם ובסמוך לבני משפחותיהם. מערכות המסתור נועדו, אם כן, קודם כל להגן על האוכלוסייה האזרחית שעלולה להיפגע בקרבות. איש הכנסייה הירונימוס, בן המאות ד-ה לסה"נ, תיאר זאת כך " : ותושבי יהודה הגיעו למצוקה כזאת, עד שהם יחד עם נשיהם, טפם, זהבם וכספם שבטחו בהם, הסתתרו, במנהרות תת- קרקעיות ובמערות העמוקות ביותר ." הירונימוס, פירוש לישעיה ב' , 15מתורגם מתוך: ידין תשל"א . 258 במהלך מרד בר-כוכבא אכן נעשה שימוש נרחב במחילות שנחצבו מבעוד מועד, והאוכלוסייה היהודית מצאה בהן מקלט. המצוקה הקשה מתחת לפני האדמה מתוארת במדרשי אגדה. ניתן ללמוד על תנאי החרדה, החשיכה, הצפיפות וחוסר פרטיות במחבוא, שגרמו אפילו לערבוב בין תינוקות שזה עתה נולדו. בכמה סוגיות הלכתיות בספרות התלמודית נזכר המונח "מחבוא" ,"מחבואה", "מחבויין" בקשר למחבוא הקיים בתוך יישוב ומשמש מקלט לזמן ממושך לנשים ולילדים, משעה שהיישוב נכבש ועד צאת האויב משם. לפי הכתוב מתברר כי המחבוא בטוח ונסתר יותר מסתם בור או מחסן, והסבירות לגילויו בידי האויב היא נמוכה. הנקרופוליס של חורבת מדרס במורדות המקיפים את היישוב נחצבו עשרות מערות קבורה. מיקום הקברים שנחצבו בסלע מחוץ לשטח המיושב מלמד על גבולות היישוב הקדום. בעקבות פגיעת שודדי עתיקות, חפר קלונר בשנת 1976 מערכת קבורה מפוארת מתקופת הבית השני, השייכת לבית הקברות העיקרי של היישוב, שהשתרע במורדותיו המערביים. במרחק של כ 15- מטרים מדרום למערה המפוארת נחצבה בתקופה הביזאנטית מערת קבורה קטנה, בעלת שלושה מקמרי קבורה. על דופנות המערה צוירו צלבים בצבע אדום, והאותיות היווניות יוטה וכי, ראשי התיבות של יסוס כריסטוס – ישוע המשיח והאותיות היווניות אלפא ואומגה – האות הראשונה והאות האחרונה באלפבית היווני. אותיות אלה מסמלות את דברי ישוע: "אני הראשית ואני האחרית" חזון יוחנן א .17 מערות קבורה נוספות מן התקופה הביזאנטית ידועות בסביבה. המערה הביזאנטית חוברה אל המערה המפוארת באמצעות מנהרה חצובה, שתכליתה אינה ברורה. בשנות השבעים של המאה הקודמת נפרצו באזור זה לפחות 15 מערות קבורה, רובן מתקופת הבית השני. המערות הכילו גלוסקמאות המעידות שנהגי הקבורה של תושבי אזור שפלת יהודה היו דומים לאלה של תושבי ירושלים ותושבי אזורים אחרים של הארץ. מערת קבורה שדודה נוספת נחפרה על ידי עוזי דהרי בשנת1988 , בעת הרחבת כביש בית שמש - בית גוברין. מערת הקבורה המפוארת. צילום:יהושע לביא בראש הגבעה, במיקום הצופה ונצפה ממרחקים, ניצבים יסודות מבנה מדורג, בנוי אבני גזית, דמוי פירמידה. מידות אורך צלעות הבסיס כ 10- מ' וגובהה כיום כ- . 'מ 3.5ניתן להעריך שבמקור הפירמידה התנשאה לגובה של כ 5- מטרים. הפירמידה שימשה כנראה כ"נפש" או ציון קבר."נפשות "דמויות פירמידה נמצאו בחורבת זד הסמוכה ובאתרים נוספים. הפירמידה. צילום:יהושע לביא. את הקצה המזרחי של היישוב מסמנת מערכת קבורה המכונה קבר הרוזטה. בקרבת החרבה ידועות מערות קבורה נוספות, שיתכן ושימשו את תושבי האתר שהתקיים בחורבת מדרס. לסיכום ממצאי הנקרופוליס - מספרן הרב של מערות הקבורה, פארן של חלק מן המערות וה"נפש" החצובה מעל אחת מהן, רומזים על גודלו של היישוב ועל רמתם הכלכלית של חלק מתושביו. השימוש בגלוסקמאות (תיבות אבן לקבורה משנית) במרבית המערות מלמד על זהותם היהודית של בני המקום. בתקופה הביזאנטית חודש היישוב באתר, כעדות ממצאי הכנסיה המפוארת שנחשפה לאחרונה על ידי משלחת רשות העתיקות. לעת זאת שייכות מערות קבורה אחדות בשולי האתר. זיהוי גיאוגרפי היסטורי שמו הערבי של האתר הוא ח'רבת דרוסיה ומכאן השם העברי חורבת מדרס. ה' פאלמר וה' סטוורדסון תרגמו את משמעות השם בערבית כ"חורבת השבילים המחוקים." זאב וילנאי החזיק בדעה שמוצא היונים ה"הדרסיאות" הנזכרות רבות בספרות התלמודית באתר זה, והן נקראות על שמו. רחמני ובעקבותיו זאב ח' ארליך דנו באפשרות שמקורו של בר דרוסיי (המכונה גם בן דרוסאי, בר דרוסא, בן דרוסא) באתר הנדון. בר/בן דרוסיי היה משרתו של ר' יוחנן שהיה פעיל באמצע המאה השלישית לסה"נ. על בר דרוסיי מסופר ששבר צלמים במרחץ של טבריה בהוראת אדונו. חכמים ציינו את הצורה המיוחדת שבה הכין את מאכליו, שלא היו מבושלים די צרכם. כמובן שאין אפשרות להכריע האם בן דרוסאי נקרא כך משום אופן אכילתו "דריסתו" מלשון" ארי דורס ואוכל", על שם אביו או אולי על שם מקום מוצאו. דרוסיאס בח'רבת דרוסיה ? בעקבות השתמרות השם באתר, הציע פ"מ אבל לזהות את חורבת דרוסיה עם דרוסיאס הנזכרת בחיבור בשם "גיאוגרפיה" של קלאודיוס פתולמאוס, גיאוגרף והוגה דעות, שחי באלכסנדריה במאה הב' לסה"נ. הבעיה העיקרית בזיהוי זה היא הקואורדינאטות, המציינות את מיקומה של דרוסיאס בחלקה הצפוני של יהודה או בדרום השומרון. אבל סבר שיש להתעלם מן הקואורדינאטות השגויות בחיבורו של פתולמאוס. על אף בעייתיות זו, זיהוי דרוסיאס בחרבת מדרס התקבל על ידי יורם צפריר, לאה די סגני, יהודית גרין וחוקרים אחרים. אנו מצטרפים לדעת אבל והחוקרים שבאו בעקבותיו ומעריכים שיש לזהות את דרוסיאס בח'ירבת דרוסיה, היא חורבת מדרס. האם הורדוס יסד את דרוסיאס ? ברצוננו לצעוד צעד נוסף קדימה, ולהציע שהשם דרוסיאס, ניתן למקום על ידי הורדוס, בבחינת יסוד מחדש או שדרוג של אתר יישוב משמעותי בדרום יהודה- על גבול אידומיאה ,אזור המוצא של משפחת הורדוס. דומה שהשם דרוסיאס הידוע רק מן החיבור של קלאודיוס פתולמאיוס ניתן ליישוב לכבוד המצביא והמדינאי דרוסוס, בנו החורג של אוגוסטוס שמת באופן טראגי בשנת 9 לפנה"ס בנופלו מסוס בזמן מערכה בגרמניה. מותו של דרוסוס היווה מכה קשה עבור הקיסר אוגוסטוס ויצר צורך טבעי להנציחו. קשריו המיוחדים של הורדוס עם אוגוסטוס באו לידי ביטוי בדרכים רבות. הורדוס הקפיד לקרא לערים החדשות שהקים במקומן של שומרון-סמריה ומגדל שרשון-סטרטון -סבסטי וקיסריה על שמו של הקיסר. הנמל בקיסריה נקרא נמל סבסטוס, ואחד המגדלים הגדולים שניצבו בקצה שובר הגלים בכניסה לנמל נקרא על שמו של דרוסוס, הנזכר לעיל. הדבר נעשה בהתאם לגישה הרווחת בקיסרות הרומית, שבה התחרו המלכים הכפופים לרומא ביניהם לבין עצמם בבניית ערים לכבודו של הקיסר ובני משפחתו. זאת ועוד: בערים אלה הוקמו מקדשים לכבוד אוגוסטוס ורומא ובקיסריה התקיימו חגיגות ומשחקים לכבוד הקיסר. הורדוס יסד מחדש את אנתידון וקרא לה אגריפיאס, לכבוד המשנה לקיסר, מרקוס ויפסאניוס אגריפס. ערים אחדות, משניות בחשיבותן, נקראו על שם בני משפחתו: פצאליס על שם אחיו, קיפרוס על שם אימו בבקעת יריחו ואנטיפטריס על שם אביו, ליד ראש העין. את הרודיון - בה מופיע שילוב ייחודי של ארמון / מבצר / בירת טופארכיה ומונומט קבורה – הורדוס קרא על שמו שלו. ד"ר בועז זיסו ופרופ' עמוס קלונר הם מרצים במחלקה ללימודי א"י וארכיאולוגיה בבר אילן המתמחים בתקופה ההלניסטית הרומית והביזנטית בא"י. תמונות מהכנסייה שצולמו ע"י יהושע לביא תמונות מהכנסייה שצילם מאיר רוטר