יום ש', ג’ בתשרי תשע”ח
    דף הבית  |  אודות  |  באמצע הדרך  |  מדפי המחקר  |  אתרים  |  גלריה  |  רשימת תפוצה  |  גליונות  |  פורום  |  יצירת קשר  
לא כל המשוטטים ברחבי ירושלים יודעים כי מצויים בה לא מעט אתרים, המתחפשים באופן קבוע – מי בגלוי ומי בנסתר.

בפרוס חודש אדר, הבא עלינו לטובה מצווים אנו להרבות בשמחה. יתכן ומן החודש הזה, שבו חג בן יום אחד הפך לשמחה הפרוסה על פני שבועות ארוכים אפשר להבין גם את שאר החגים, שבשנים האחרונות הולכים ומתמשכים הרבה מעבר לתאריכים הנקובים... ההולך ברחובותיה של ירושלים רואה כבר ימים לפני פורים, ולעיתים גם ימים אחרי המועד ילדים רבים המטיילים להם כשהם מחופשים – מי לכוכבן בסדרה ראויה יותר או פחות ומי לכהן גדול – או חייל ושוטר – בעיקר בשכונות החרדיות... לא כל המשוטטים ברחביה של ירושלים יודעים כי מצויים בה לא מעט אתרים, המתחפשים באופן קבוע – מי בגלוי ומי בנסתר. אתרים רבים בירושלים מחצינים משמעות אחת וצופנים בקרבם מהות אחרת לגמרי. אתרים אחרים נושאים בגאון שמות שבינם לבין המקום אין ולו צל צילו של קשר אמיתי, או כמו שאמרו חז"ל 'העיקר הכוונה...'. כמה מן האתרים הידועים ביותר כרוכים בשמו של גדול מלכי העם ומי שלמעשה הקנה לירושלים את חשיבותה הנצחית – דוד מלך ישראל. אחד האתרים המקודשים ביותר בירושלים שוכן על פסגתו של הר ציון – אתר המזוהה עם קברו של דוד המלך. האתר היה מוכר במסורת המוסלמית ודרכה 'חדר' אל מורשת ישראל, כאשר האזכור המוקדם ביותר הידוע לנו, המזהה את המקום עם קברו של דוד נכרך בשמו של הטייל היהודי הגדול – בנימין מטולדה, איש המאה ה-12 [כאלפיים שנים לאחר דוד המלך...]. יתרה על כך – כידוע לכל בר בי רב היהודים טומנים את מתיהם אל מחוץ לחומות העיר. כל מגע בין החי למת נחשב למטמא לפי מסורת ישראל. עם זאת, מן התנ"ך עצמו, אנו למדים כי מרבית מלכי בית דוד נקברו ב'עיר דוד'. עיר זו, הסמוכה אומנם מרחק של כמה מאות מטרים מדרום להר ציון יכולה היתה להיחשב בימי קדם כמצויה מעבר לנהר הסמבטיון מבחינתו של העולה לקבר. אותם מאות מטרים במעלה ההר, בקדמת דנא, נדמו לו למהלך כמעבר להרי החושך, ואין ספק בכלל שלא היה מי שחשב את הר ציון כחלק מן העיר. מכאן אנו למדים ש'קבר דוד' אינו של דוד... וכמו בכל סיפור טוב – כאן מגיע גם 'אבל...' גדול. ירושלים משופעת בתעלומות היסטוריות. אחת המרתקות שבהן נחשפה לפני למעלה ממאה שנים במרתפיו של מנזר רוסי השוכן על הר ירושלמי אחר – הר הזיתים. במחסניו של מנזר זה נמצאה כתובת חקוקה על אבן. למרבית הצער לא נדע מתי בדיוק נחפשה הכתובת הזו באתרה והצער אף גובר משום שלעולם לא נדע היכן בדיוק היה אתרה. ובכתובת כתובות מילים ספורות, בשפה הארמית ובכתב העברי המרובע – זה שבו כתוב מאמר זה - 'לכה התית טמי עוזיה מלך יהודה ולא למפתח' ובתרגום' לכאן הועברו עצמותיו של עוזיהו מלך יהודה – לא לפתוח'. כתובת זו מתוארכת למאה הראשונה לספירה, כלומר שלהי ימי הבית השני! כתובת מרתקת זו מלמדת אותנו שני דברים חשובים מאד: האחד, שעוד בשלהי ימי הבית השני מוכר היה מקום קבורתו של לפחות מלך יהודאי אחד – שמלך בימי הבית הראשון. השני – שלפחות את עצמותיו של מלך יהודאי אחד העתיקו ממקום הטמנתם הראשוני למקום אחר מסיבות העלומות לנו היום [כנראה בשל הרחבת גבולותיה של העיר]. אם כך, אולי, רק אולי, המסורת המצביעה על פסגתו של הר ציון כמקום קבורתו של דוד המלך, משמרת בזיכרון העתקה קדומה של עצמותיו מן העיר השוכנת למטה אל פסגת ההר למעלה. פסגתו של ההר מעניקה לנו עוד תחפושת אחת, 'כמעט אמיתית'. על ראשו של הר ציון [אגב, גם השם הזה הוא 'תחפושת' שכן בימי קדם התייחד השם הר ציון להר הבית ולירושלים עצמה, ורק בימי הביניים הוסב לכזה המתאר את ה'גבעה המערבית' – זו שממערב לעיר הקדומה] שוכנת כנסיה ענקית, הקרויה כנסיית הדורמציון. רבים מדוברי העברית טועים לחשוב –הר ציון – דורמציון = דור מציון ולא היא. לפי מסורת נוצרית [אחת, יש כמה...] אמו של 'האיש ההוא', ישוע הנוצרי לא מתה כי אם נמה תנומת נצח וכשהיא ישנה את שנתה הובילו אותה המלאכים לרקיע השביעי שם הושיבו אותה ליד האב, ליד הבן – ליד האל עצמו. תנומה שכזו קרויה בלעז dormation ובעברית – דורמציון, ואכן הקתדרלה הגדולה שבפסגת ההר מוקדשת לאותה שנת נצח של מרים, שהתרחשה בפסגתו. הכנסיה היא גרמנית ושייכת למסדר הקתולי הבנדיקטי. הקרקע עליה היא יושבת, ניתנה, לפי גרסא אחת, במתנה על ידי הסולטאן התורכי לקיר"ה – הקיסר [וילהלם השני] ירום הודו, כשזה האחרון ביקר בארץ הקודש בשנת 1898. הכנסיה נחנכה בשנת 1909/10 ברוב פאר והדר ומשמשת עדיין כאחד ממרכזי הנצרות בירושלים. מהיותי חובב ירושלים מזה שנים הייתי חבר בנעורי בחוגי הסיירות של החברה להגנת הטבע בעיר. לפני אחת מפעולות החוג כינס אותנו המדריך ואמר לנו בקול נרגש, כי אנו עתידים לפגוש את החייל הזקן ביותר שעודו עומד ושומר. שומר על ירושלים. 'אם אתם רוצים לשאול אותו שאלות', כך אמר, 'תכינו'! [הפתק עם השאלות עודו מצוי באחת ממגרותי...]. כך הוביל אותנו המדריך לנקודת תצפית באזור משכנות שאננים, הצביע על פסגתו של הר ציון, כיוון את מבטנו את מגדל הפעמונים של הכנסייה והורה לנו – 'תשאלו מה שאתם רוצים...' ואכן, המביט במגדל אינו יכול שלא לשים לב כי חלקו העליון לחייל פרוסי טרום מלחמת העולם הראשונה ולראשו קסדה בת הימים ההם. המגדל נבנה כך בכוונת מכוון – ואכן מדובר בחייל הזקן ביותר העומד ושומר – על ירושלים... כבר מאה שנה ויותר. יש בירושלים עוד הרבה תחפושות, מתחפשים [ואפילו מתחזים]. בדיון שכזה אפשר לגעת רק בקצה של שן אחת של המזלג וגם זאת בראשי פרקים.מה שכדאי, אולי אפילו חייבים לשאול הוא: תחפושות, מתחפשים [אפילו מתחזים] – אז איך זה שירושלים אמיתית כל כך? צילמה טל סורמלו דביר סורמלו הוא מדריך סיורים ומספר סיפורים ירושלמי 0505-724466, www.suramelo.com]